כותב:
קטגוריה: סיפורי צדיקים
קדושתו של האדמו"ר מבעלז שבזכות ברכתו "השם יעזור" זכה יהודי פרנקל לישועות...
מסופר על האדמו"ר באלז רבי יששכר דוב, הוא הסבא של האדמו"ר שבזממנו רבי אהרון דוב.  רבי יששכר דוב היה מלאך אלוקים קדוש ונורא, עוד מלפני מלחמת העולם הראשונה היה עושה טיש כל ערב שבת כמנהג האדמורי"ם. שבת אחת בתוך הטיש אמר כך "תדעו לכם צריך לבוא צרה על עם ישראל שלש עשרה שנה לפני כן אומרים את זה לצדיק של הדור" ומיד המשיך בדברים אחרים כולם נבהלו וזה היה שלש עשרה שנים לפני מלחמת עולם הראשונה. כולם נכנסו ללחץ עד שבאמת הגיע מלחמת העולם הראשונה ונזכרו בדברים שהוא אמר. וידוע שכל אותה תקופה של המלחמה הוא בכלל לא היה בעולם הזה היו מרגישים כאילו הוא נלחם עם השרים של האומות, והיה אומר השר הכי קשה הוא השר של רוסיה שטומאתה איומה ונוראה וגם השר שלהם מאוד קשה. הרבה חסידים שהיו להם הרבה בעיות עם הצבא כל היהודים שהיו הולכים רוב באחוזים היה חוזר הם בכלל לא היו יכולים שם.

פעם אחת היה שם מחנה צבאי בעיר שלו ששם היו לוקחים את כל האנשים מהבתים מלבישים אותם ושולחים אותם לחזית. יום אחד ישבו אנשים וראו שמגיעים קבוצה של אנשים עם אזיקים שהם היו אנשים תפסו אותם והם ברחו. למעשה בזמן רגיל גזרתם דין מוות אבל למעשה ועכשיו הם היו צריכים חיילים אז ויתרו להם. והיה אחד מבניהם שהיה קרוב לאדמו"ר מבאלז רבי יששכר דוב. והוא שמע את אחד החיילים אומר המיתה שלנו נדחתה, לא שניצלנו ממות אלא נדחתה המיתה. רצו לשלוח אותם לחזית הצרפתית ש-99% לא חוזרים הולכים לא חוזרים. והיהודי הקרוב לאדמו"ר קוראים לו פרנקל כששמע זאת נחרד. פנה לאחד מהמפקדים ואמר לו כך שמעתי... ולכן אני רוצה ללכת להודיע למשפחה שאני הולך לדרך ארוכה ולא יראו אותי יותר. המפקד הסכים שידע שמשם לא חוזרים ואמר לו תשלח להם מכתב. מה עשה שלח מכתב לשני האחים שלו שגרים עם האדמו"ר וסיפר להא את העניין.

המכתב הגיע לאחד האחים שקוראים לו משה בערב פסח והאדמו"ר סיים כבר את בדיקת חמץ. והסתגר בחדר שלו אי אפשר להיכנס אליו. הלך לאחראים ואמר להם שיש לו שאלה של חיים לשאול את האדמו"ר. פתחו את הדלת ואמרו לו "רבי יש כאן שאלה של חיים". נכנס משה לאדמו"ר פניו היו אש להבה הביא לרבי את הפתק והרבי הולך וחוזר בחדר, פניו כמו אש הוא לא בעולם הזה עיניו בולטות... לבסוף פונה האדמו"ר ושואל מה שם אחיך שלקחו אותו לצבא. ענה לו היהודי במקום פנקל יחזקאל, מהפחד שעבר בו התבלבל. הלך הרבי וחזר בחדר ושואל אותו שוב מה השם שלו. והיהודי עונה לו יחזקאל. וכך שוב פעם והיהודי עונה לו יחזקאל. הרבי קלט שזה לא השם עד שהוא הלך וחזר היהודי קלט שטעה ואמר שקוראים לו פנקל. וסיים הרבי "השם יעזור", ויצא.

פרנקל שהיה בצבא של המחנה באמצע הלילה ראה שנכנסים מקפדים עם פנסים לראות את החיילים עם כולם מלובשים וכו'.. הגיעו אליו העירו אליו עם הפנס וראו אותו עם זקן. אמרו לו קום מיד ותתגלח אתה לא יודע שלא מגדלים במלחמה זקן. אמר לו אותו יהודי אני רבי ואני לא מגלח, שהמשפחה שלנו לא מורידים זקנים. צעק עליו המפקד למה הביאו אותך לפה החוק אומר שרבנים לא מגייסים אז למה הביאו אותך. פנה אחד מהמפקדים ושאל אותו יש לך תעודה שאתה רבי. ענה לו היהודי אין לי. שלח אותו המפקד שיביא מביתו אבל אמר לו היהודי שכם בביתו אין לו תעודה, אבל אני רוצה להתגייס "כאילו". אמר לו המפקד לך לבית ותביא עוד שבוע. אמר לו היהודי אין לי כלל מאיפה אני יביא עוד שבוע. רתח המפקד ונתן לו סתירה ובעיטה ואמר לו תבוא עוד חצי שנה. יצא לרחוב ובעיר שם היה רעב נורא, היה שם יהודי גדול עשיר, הגיע אליו היהודי לעשיר שהיה גם חסיד באלז, וביקש להתארח אצלו. כששמע העשיר שהאורח קרוב לאדמו"ר קיבל אותו בשמחה ובכבוד גדול. בסוף ראה העשיר את אהבה שלו והשקידה שלו בתורה חיתן אותו עם הבת שלו.נראה מזה כוחו של האדמו"ר רק הסתכל בפתק ואמר השם יעזור. גם ניצל מהצבא וגם התחתן. זכותם תגן עלינו אמן כן יהי רצון.

אהבתם? תנסו גם את אלו

תכנים אחרונים מאת הרב דניאל זר