נטילת ידיים לסעודה וברכת המזון

מאת: 
קטגוריה: הלכות לנשים
ת. פרסום: 22 פברואר 2017
הלכות סעודה לנשים, חציצה בנטילת ידים, האם גם נשים חייבות במים אחרונים והאם נשים מזמנות על המזון.
נטילת ידים:
1. צריך ליזהר בנטילת ידיים, שכל המזלזל בנטילת ידיים חייב נידוי, ובא לידי עניות, ונעקר מן העולם.
2. גם הנשים חייבות בנטילת ידיים כמו אנשים מבלי שום הפרש, ואפילו נשים שלא יודעות לברך ברכת המזון אינן פטורות מנטילת ידיים, כיוון שלא קשור זה בזה, וצריך כל אדם להשגיח על בני ביתו ולהודיעם חומר הדבר, וכן יחנך את ילדיו הקטנים בנטילת ידיים כדי שירגילו בכך מקטנותם.
3. אשה הצובעת ציפורניה או ידיה לנוי, אין בכך משום חציצה לעניין נטילת ידיים (משום שהם מעוניינות בכך זה נחשב לגופם, אבל אם התקלף חלק מהלקה הרי זה חציצה). וכן צבע החינה שנוהגות איזה נשים לצבוע לפני חתונת קרובותיהן, אינו חוצץ לנטילת ידיים.
4. טבעת שיש בה אבן, חוצצת לנטילת ידיים. וכשמסירה את טבעתה רצוי שלא תניחה בן השיניים בשעת הנטילה, שיש לחוש שהטבעת תישאר בין שיניה בשעת הברכה, ונפסק בשלחן ערוך שהפה צריך להיות נקי מכל דבר בשעת הברכה, כמו שכתוב "ימלא פי תהילתך".

הנחת מלח על השלחן:
5. מצות הנחת המלח על השולחן מוטלת על הנשים, וידוע שאשתו של לוט הייתה נציב מלח על אשר לא רצתה להניח מלח על השולחן.

מים אחרונים:
6. נשים חייבות בנטילת "מים אחרונים" לאחר הסעודה, כשם שאנשים חייבים בנטילה זו.

חיובה וצירופה לזימון:
7. אין האישה מצטרפת לזימון, דהיינו שאין היא מצטרפת עם עוד שני אנשים גדולים לזמן כשאכלו יחד, ואפילו עם בעלה ובניה אינה מצטרפת.
8. נשים שאכלו ביחד עם שלשה אנשים, חייבות לזמן. ואפילו רק אשה אחת שאכלה עם שלשה אנשים חייבת בזימון. ומכל מקום אסור שהאישה תברך ברכת הזימון ותוציא את האנשים, אלא צריכה לשמוע ולצאת מהזימון שמברך האיש.
9. חסידים ואנשי מעשה שרגילים ללכת בסוף הסעודה אל שולחן רבם, יש להם על מה לסמוך במנהגם זה, אף על פי שמפקיעים בכך את חיוב הזימון מן האישה.
10. שלש נשים שאכלו יחד רשאיות לזמן לעצמן (אך העולם לא נהגו כן) וראוי שכל אדם ילמד לנשי ביתו שיזמנו לעצמן כשהן אוכלות בשלשה, אבל לא יזמנו בהזכרת שם ה' אפילו הן מאה.
11. שלש נשים שאכלו ביחד עם איש או שנים, נכון שאחת מהן תברך ברכת הזימון ולא האיש, אבל בוודאי שהאיש רשאי לענות אחריהן.
12. הנאמר לעיל (בהלכה 10) ששלש נשים שאכלו יחד רשאיות לזמן לעצמן הוא לאו דווקא אם שלשתן גדולות, אלא גם קטנה שיודעת למי מברכים (מבת שש) מצטרפת לשתי נשים גדולות, כשם שקטן מצטרף לשני אנשים גדולים, שאין לחלק בזה בין קטן לקטנה.