פרשת שמות

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 16 דצמבר 2013
גאולת עם ישראל תלויה אך ורק בקדוש ברוך הוא לבדו.
בפרשה אנו קוראים על תחילת שעבוד של עם ישראל במצרים. עוד מספרת התורה יחד עם זאת על לידתו וגדילתו של מושיען של ישראל. ויש כאן פליאה גדולה, התורה מדברת על לידתו של משה וכל תהליך הצלתו והכל בצורה של עילום שם. הנה הכתוב "וילך איש מבית לוי ויקח את בת לוי" שמות אביו ואמו של הילד עלומים. ולא זו בלבד שהם עלומים גם התורה לא מספרת מיהו האיש ומה מעמדו של האיש. הרי מדובר כאן בעמרם שהיה גדול הדור. וביוכבד אשתו שהיתה צדקת גדולה. ומדוע התורה משמיטה פרטים חשובים כאלו. גם הצלתו של משה שנעשתה על ידי אחותו. מוזכרת כך "ותתצב אחותו מרחוק" עוד איזה אחות שדואגת לשלום אחיה התינוק. גם השם שניתן למושיען של ישראל "משה" לא נקרא על ידי אביו ואמו, אלא על ידי בת פרעה שהצילה אותו, וקראה לו "משה" על שם שמשתה אותו מהמים. כביכול ילד בלי שם מהותי, אלא על שם פעולת ההצלה. ומדוע אם כך נקרא כך שמו לעד.

הגאון ר' שמשון פינקוס זצ"ל מבאר שיש כאן רעיון עמוק. דוקא בגלל שאנו עוסקים כאן בגאולת עם ישראל רוצה הקב"ה להראות לנו שהגאולה באה על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו. שהנה באמת כאשר אנו מתבוננים בהיסטוריה העולמית נראה שכאשר נעשתה איזה מהפכה שהביאה לשחרור עם. מסופר בדרך כלל, שבמרכז המהפכה עמד גיבור לאומי בעל שם ועוד כמה כמוהו, ובחירוף נפש ובגבורה עמדו נגד מלכים ורודנים חזקים, עד שגאלו באופן דרמטי את האומה, ומאז הונצח זכרם לעולם כגואלי העם וגיבוריו. דוגמא לכך רואים בהיסטוריה של אמריקה. וושינגטון, שהיה אבי האומה, הרים דגל והכריז לפני עם ועדה: "אנחנו נמרוד במלך" הוא סחף אחריו את ההמון, שהכריזו לא נשלם מיסים אם לא תתן לנו נציגות. ובאמצע הלילה התחילו במרד, הטביעו אוניות, עד שהצליחו לעשות מהפיכה וייסדו את ארצות הברית. ועד היום נחשב וושינגטון לאבי האומה האמריקאית. וכך נעשה ברוב המדינות.

לעומת זאת התורה מספרת לנו איך נראתה "המהפכה הלאומית" של עם ישראל בהיותם במצרים. היה איש – בלי שם, לקח אשה – בלי שם, נולד ילד, והיתה לו אחות שדאגה לשלומו, וכשגדל – קיבל שליחות מהקב"ה ללכת לפרעה. משה הולך עם אהרן ואוספים את זקני העם, אלא שבדרך לפרעה כל הזקנים בורחים עד שמשה ואהרן מוצאים את עצמם לבד מול פרעה. ומאז הגעת משה לדבר עם פרעה לא נעשה שום פעולה של שחרור מצד פרעה, אלא ההיפך הגמור, נעשה רק יותר גרוע. עד שאפילו משה בא בטענה לבורא "למה הרעות לעם הזה למה זה שלחתני". בזה הסתיים התהליך הדרמטי של גאולת עם ישראל מכח עצמם. שבעצם מצדינו לא הועלנו כלום, אלא אדרבה ההיפך ההשתדלות הביאה שעבוד.
ואז אומר לו הקב"ה למשה "עתה תראה אשר אעשה לפרעה". דוקא עכשיו, אחרי שראית שאינך יכול להועיל מאומה, וכל ההשתדלויות שעשית רק הרעו לעם הזה – עכשיו אתה יכול לראות בבירור "אשר אעשה לפרעה" רק אני אעשה, אני ולא מלאך ולא השליח. גאולת ישראל תבוא רק על ידי הקב"ה בכבודו ובעצמו. ולכן כשהתורה מספרת על גאולת מצרים. אין לגואל שם וגם אין לאמו שם. אם התורה היתה מציינת את גדולתם של ההורים היה אפשר לחשוב שיש להם חלק גדול בגאולה. אבל כעת הכל מכוסה, כי באמת אין להם שייכות וחלק בגאולה. כל הגאולה נעשתה ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו.