חג סוכות

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 15 ספטמבר 2013
מעלת מצוות סוכה ומצוות ארבעה מינים.
מצינו בכמה מצות שנאמר בהם שהמקיימם כאילו קיים כל התורה כולה. בגמ' נדרים (כה ע"א) אמרו שקולה ציצית כנגד כל מצוות שבתורה. ושם (לב ע"א) גדולה מילה ששקולה כנגד כל מצות שבתורה. ובגמ' בבא בתרא (ט ע"א) שקולה צדקה כנגד כל מצוות שבתורה. ובתלמוד ירושלמי מצינו בכמה מקומות (ברכות פ"א, נדרים פ"ג) שקולה שבת כנגד כל מצוות שבתורה. ובאבות דרבי נתן (נ"ב פרק לח) עשרה דברים שקולים כנגד כל מצוות שבתורה. שמע. ותפלין. וציצית. שבת. ועבודה. ומילה. מעשרות. דין. וצדקה. וריחוק עבודה זרה.
ומצינו עוד בפיוט המיוחס לר"י הקליר שכותב: "ובל תהיה מצות סוכה בעינך קלה, כי כנגד כל מצות דת חוקותיו שקולה". ע"כ. הרי שהוסיף גם את מצות סוכה. עוד מצינו להרוקח (בהל' לולב) שכותב: "שקולה מצות הלולב למי שמקיימה כהלכתה כאילו קיים כל התורה כולה, וכאילו עשהכל המצוות כולם". והרמז לכך: הרי התורה מתחילה באות ב' "בראשית" ומסתיימת בל' "לעיני כל ישראל". הנביאים מתחילים בו' "ויהי אחרי מות משה" ומסתיימים בל' "ה' אלוקיו עמו ויעל" הרי "לולב" שקול כנגד התנ"ך כולו.

ויש להתבונן בזה: א, איך יתכן שכמה מצוות יהיו שקולים כנגד כל התורה. הרי בכלל כל התורה יש גם את המצוות האחרות שגם הם שקולים כנגד כל התורה. ב, מהי המשמעות שהם שקולים כנגד כל התורה, הרי החיוב של כל יהודי לקיים את כל המצוות. ומה העדיפות לאלו ששקולים כנגד כל המצוות.

בספר נתיבי ישורון מבאר את המשמעות של הענין "שקולה כנגד כל המצוות", היינו לפי שכל מצוה מכוונת כנגד אחד מאברי האדם, וע"י קיומה מתקנים אותו. אך יכול אדם לתקן במצוה אחת את כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו אם עושה אותה בחיות והתלהבות בכל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו. ויש מצוות שיש בהם סגוליות מיוחדת לעשותם באופן זה בכל רמ"ח אברים ושס"ה גידים. וזו הכוונה במאמר "שקולה סוכה כנגד כל המצוות" שבמצות סוכה יש את הכח והסגולה הזאת לקיימה בכל רמ"ח ושס"ה ולתקן כל מהותו. וממילא אין זו סתירה כי אמנם גם בשבת וציצית ישנה סגולה זו להיות שקולים כנגד כל המצוות.

הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל כותב בספרו דרש משה (דרוש כב) המיוחד שיש במצוות סוכה שהיא נותנת לאדם הסתכלות נכונה על החיים. לפי שהאדם שקוע כולו בעיניני עולם הזה ושוכח את תכלית חייו, ולכן פעמים רבות המצות נראות עליו לטורח ומזלזל בהם. ובפרט אם יש מצוות שצריך להוציא עליהם ממון הרבה, הרי הוא מחפש איך להשתמט ממצוה זו בכל מיני טענות. אולם אם האדם ידע וירגיש שכל חיי עוה"ז הוא הבל הבלים ועיקר חייו הוא כשילך בדרך התורה, אז אין לו שום נסיונות לקיום המצות שאף אם צריך להוציא עליהם הוצאות רבות יוציא. וישמר מעבירה אף שגורם לו הרבה הפסד ובזיון וכדומה. מאחר שיודע שמבלעדי התורה והמצוות אין חייו חיים, שהרי ידוע לו שסופו למות, ומה שישאר לו לעולם הבא רק התורה והמצוות שאסף בעולם הזה.
וזה ענין מצות סוכה שבעת שאוסף התבואה לביתו שאז האדם מתגאה בעמלו, ויכול לטעות שאינו צריך שוב לחסדי הקב"ה שהרי יש לו אוצר מלא תבואה שיוכל לחיות בהם הרבה שנים. ולכן צוה הקב"ה שבעת הזאת יעשו סוכות, שיצאו מדירת קבע וישבו בדירת עראי ויתבוננו מזה שהוא לימוד שכל החיים הוא רק דירת עראי ויועיל לו זה לכל השנה. וזה הענין ששקולה סוכה כנגד כל המצוות, שעל ידי ההתבוננות במצוה זו יבוא לקיים כל התורה.