פרשת שופטים

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 04 אוגוסט 2013
חובה של כל אחד ואחד לציית ולשמוע בקול גדולי ישראל.
אחת המצוות בפרשה שיש בה יסוד כללי לחיי היהודי הוא הציווי "על פי התורה אשר יורוך ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל וגו" ופרשו חז"ל אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין, וכל שכן שאומר לך על ימין ימין, ועל שמאל שמאל" והובא ברש"י.
כדי להבין את עומקם של דברים אלו מביא הגאון ר' אליהו שלוזינגר שליט"א את דברי הגמרא במסכת סוכה (מד ב) שם הגמרא מספרת "אמר אייבו הייתי שוהה אצל רבי אלעזר בר צדוק, ובא לפניו אותו אדם, ואמר לו יש לי כפרים ויושביהם, יש לי כרם ויש לי עצי זית, ובאים בני 'קרייתא' (שם מקום) ועובדים בכרמי ואוכלים את זיתי בשכר עבודתם, האם נכון הדבר מה שהם עושים עבורי או לא. [יש לזכור שמדובר בשנה השביעית היא שנת השמיטה] ענה לו רבי אלעזר בר צדוק זה לא טוב כך לעשות כלומר הדבר אסור. אותו אדם עזב אותו מיד והלך לו. ר' אלעזר בר צדוק התפעל מאוד מאוד מהנהגת אדם זה ואמר: אני גר בארץ הזאת ארבעים שנה ולא ראיתי עוד אדם שהולך בדרך הישר כמו איש זה. אחר כך חזר אותו איש ושאל את ר'  אלעזר בר  צדוק מה עליו לעשות עם כרמו וזיתיו. ענה לו תפקיר את זיתיך לעניים ותשלם כסף לאלה שעבדו בכרם". עד כאן דברי הגמרא. וכבר שאלו המפרשים ממה התפעל ר' אלעזר כל כך, וכי הוא היה האדם היחידי ששמע להוראתו.

והסביר הגה"צ רבי ישראל סלנטר זצ"ל דהנה כשאמר לו ר'  אלעזר בר  צדוק לאותו אדם שהמעשה שאתה עושה אינו נכון הרי היה זה מובן מאליו שמיד ישאל אותו א"כ אפוא מה עליו לעשות וישאל בעצתו. אבל מה עשה אותו איש מבלי לשאול ראשית דבר חזר מיד לביתו כדי לעכב את "בני קרייתא" שלא ימשיכו לעבוד בכרמים אפילו רגע נוסף אחד באיסור. ורק אחר כך חזר אותו אדם ושאל את ר'  אלעזר בר  צדוק מה עליו לעשות. והוא השיבו שעליו להפקיר את שדהו. וזה מה שאמר ר'  אלעזר בר  צדוק עוד לא ראיתי אדם ישר כמוהו שנכנע לדעת תורה מבלי לשאול שאלות ומבלי להסתפק, ודבר ראשון מקיים את מצוות הדין כפי שפסקו לו ורק אח"כ בא לשאול עצה.
זהו הציווי של התורה "ועשית ככל אשר יורך" שהאדם צריך לקבל את דברי חכמי הדור ולעשות כדבריהם מבלי להתחיל לחשוב כל מיני חשבונות. ובאמת שציווי זה נאמר בפסוק זאת בשלש לשונות "ככל אשר יגידו" הרי לשון הגדה. "ככל אשר יורוך" הרי לשון הוראה. "אשר יאמרו" הרי לשון אמירה. כלומר שבאה התורה להשמיענו דלא רק בעניני הוראה בלבד מצווים אנו לשמוע ולציית לגדולי ישראל, אלא גם בהליכות החיים, ובעניני השעה עלינו לציית לגדולי הדור המנהיגים אותנו ולעשות ככל אשר יורונו.