פרשת דברים

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 08 יולי 2013
סיבת החורבן - האנוכיות של האדם.
בתחילת הפרשה אנו קוראים את תוכחתו של משה אל בני ישראל. והנה בכלל דבריו של משה הוא מתחיל בלשון זו "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם" וחז"ל אמרו (ילקוט שמעוני, דברים תשפח) "איכה אשא לבדי", משל למטרונא שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזה, ואחד ראה אותה בנוולה. כך משה ראה את ישראל בשלותן ואמר איכה אשא לבדי, ישעיה ראה אותן בפחזן ואמר איכה היתה לזונה, ירמיה ראה אותן בנוולן ואמר איכה ישבה בדד. ע"כ. הרי שבאמירת "איכה" יש כאן תוכחה.
וביאור הענין ששלושה נביאים נבאו בלשון זו "איכה". מבאר הרב שלוזינגר יש ג' סוגי תוכחות.  יש סוג תוכחה לפני שתבוא הפורענות בא הנביא ומתריע בפני הסכנה, כאשר הוא רואה את הדברים שיכולים לגרום לפורענות. ויש סוג תוכחה כאשר הרעה כבר ממשמשת ובאה, גם אז עומד הנביא ומוכיח, חדלו לכם מן הדברים הרעים, אפשר שבזה תסולק מכם הרעה. ויש סוג תוכחה שלישית אחר שכבר באה הפורענות, אז עושים חשבון נפש ובא הנביא ומעורר את העם על הדברים שצריכים תיקון.

כך גם משה רבינו ראה את העם שכבר אז היו בהם דברים שהיו טעונים תיקון. כמבואר ברש"י מלמד שהיו ישראל טרחנין. היה אחד מהם רואה את בעל דינו נוצח בדין, אומר יש לי עדים להביא, יש לי ראיות להביא. ע"כ. ולכן נתן להם את המוסר והתוכחה בכדי לתקן מעשיהם שלא תבוא הרעה. ישעיה אמר את נבואתו בו בזמן שכבר הרעה ממש בפתח, והעושק היה גדול כמבואר בנביא. וירמיה אמר את נבואתו כבר לאחר החרבן. בכדי לתקן את המעשים.
בגמ' (בבא בתרא דף י א) תניא, ר"י אומר: גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר: "כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות". וביאר הגאון ר' שפטיה סגל זצ"ל מדוע דוקא הצדקה מקרבת הגאולה, לפי ששורש כל החטאים הוא מיעוט אמונה בה' יתברך וכשאדם מתחיל לראות את עצמו במרכז הענינים נכנס לאנוכיות, ועל ידי זה מגיע גם בהמשך הזמן לע"ז וג"ע ושופך דם. כי התאוה מדריכה אותו, וממילא נדבק בכל מה שמקיל עליו ומסכים לרשעותו, ומחבירו העומד לו בדרכו עולה לדעתו להפטר ממנו בכל דרך אפילו רח"ל ע"י אביזרייהו דרציחה לרדפו ולהשיג גבולו פרנסתו. ובעריות לפרוץ גדר לרגל רבוי תאוותו. ואז גם אם לומד הוא בתורה ואוהב חכמתה, רחוק הוא מלברך עליה ולדעת ולחוש את הקשר לנותנה שהתורה הק' היא דרך החיים שלו ית' אשר הוא מתווה לבריותיו לטובה להם בעוה"ז ובעוה"ב, ונעשה לבו אכזרי בהמשך הזמן עד שרחוק ממנו להכנס לפנים משורת הדין.
נמצא שכל הפגמים האמורים מקורם בחוסר אמונה או מיעוט באמונה גם למי שיש לו אמונה. וזהו גם הגורם לחטא בפגם השמיטה, כי חסר לו בטחון בה' יתברך שימציא פרנסתו גם אם ישבית את האדמה ולא תתן יבולה בשנת השמיטה. והתיקון הוא בריבוי הצדקה שלא אכפת לו בחסרון ממונו אלא בטובת חבירו כי אז מתרחב לבבו, לראות לא רק את עצמו וצרכיו, אלא גם את חבירו וכל הנצרך לו. ומתרגל לבטוח בה' אשר לא ימנע טובו ממנו גם אם יפתח ידו לזולתו ביד נדיבה. ויהי רצון שנזכה לגאולה בקרוב אכי"ר.