פרשת יתרו

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 01 פברואר 2018
כיצד עם ישראל התכוננות לקבלת התורה ומה אנו צריכים ללמוד מכך...
פרשת יתרו היא הפרשה המתארת לנו את מעמד הר סיני כאשר עמדו כל עם ישראל למרגלות ההר ושמעו את עשרת הדברות. לפני מעמד גדול זה נצטוה משה רבינו להכין את העם לקראת מעמד גדול ונורא זה. וכך נאמר "וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה לֵךְ אֶל הָעָם וְקִדַּשְׁתָּם הַיּוֹם וּמָחָר וְכִבְּסוּ שִׂמְלֹתָם: וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי..." ופירש רש"י "וקדשתם" וזימנתם שיכינו עצמם היום ומחר. ע"כ. אך עדיין לא התפרש באיזה דברים צריכים להכין עצמם.  

בספר 'לתורה ולמועדים' מבאר מצינו בשלושה מקומות שצריך "הזמנה והכנה". האחד, הכנה לקראת יום קדוש, שבת, חג. כבר נאמר בפסוק "והיה ביום השישי והכינו את אשר יביאו" הכנה זו באה לידי ביטוי בלשון חז"ל "מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת". והכוונה בין במובן 'החומרי' להכין את צרכי השבת המאכלים, והמלבושים, כי בשבת אי אפשר לבשל ולכבס, ואם לא יכין מערב שבת את צרכי השבת, לא יהיה לו במה לכבד את השבת. ובין במובן 'המוסרי' אי אפשר ליפול לתוך השבת בפתאומיות, ישר מתוך כל החול והחולין, ואולי גם הזוהמא והבוץ של ששת ימי השבוע עליו להתכונן ולהתבונן מקודם ולטהר את מחשבותיו ורעינותיו. אמנם קדושת השבת קבועה וקיימת מששת ימי בראשית ואינה תלויה באדם, אבל עד כמה שקדושה זו משפיעה על האדם, צריך הוא לשם כך להכנה והזמנה.

עוד מצינו הכנה לפני כניסה ל-'מקום קדוש'. וכבר נאמר למשה "של נעליך..כי המקום..אדמת קודש הוא", כיוצא בזה נאמר ליהושע. ונאמר עוד "ומקדשי תראו" ודרשו חז"ל (יבמות ו) איזהו מורא מקדש לא יכנס אדם להר הבית לא במקלו ולא בתרמילו ולא במנעלו. ואף בתי כניסיות נקראו 'מקדש מעט' ואמרו בגמ' (מגילה כט) בתי כנסיות ובתי מדרשות (שהם מיוחדים לדרוש לרבים) אין נוהגים בהן קלות ראש ואין אוכלין ושותין בהן ואין נכנסין בהם בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים. ויש עוד דוגמאות.

הכנה נוספת מצינו "באדם עצמו" ויש בזה שני ענינים האחת- שיטהר את עצמו מכל טומאה כאשר רוצה להכנס למקום המקדש. והשניה- כאשר עומד האדם לפני בוראו לתפילה, צריך שיכין את עצמו כראוי. עיקר העבודה היא להכין את הלב, כמו"ש "והכן לבבם אליך". אין להשאיר את הלב למקריות עכשיו, יש מקרה טוב והוא קולט את הטוב ובפעם אחרת יוכל לקלוט את ההיפך הגמור מזה. הלב רואה שנאמר "לבי ראה הרבה חכמה". הלב שומע שנאמר "ונתת לעבדך לב שומע". הלב צועק שנאמר "צעק ליבם אל ה'". הלב משתבר שנאמר "לב נשבר ונדכה אלקים לא תבזה". ויחד עם זה הלב מתגאה שנאמר "ורם לבבך" הלב מסרב שנאמר "לעם הזה היה לב סורר ומורה". הלב הוא כאבן שנאמר "והסרותי את לב האבן". ועוד חסרונות וגרעונות בלב צריך איפוא להכנה רבתי בשביל לזכך ולזקק את הלב.

כל שלושת הכנות אלו היו נצרכות לעם ישראל בשעת מתן תורה. הכנת 'האדם' "וקדשתם" ופירש רש"י 'וזימנתם שיכינו עצמם'. גם 'הכנת הזמן' נצטרכו "וקדשתם היום ומחר" במשך ימים אלו. "ובמקום" הגבל את ההר וקדשתו" נשרש אז בכל ישראל הכח של הכנה והזמנה לבל דבר טוב, לא בעראיות ובמקריות. אלא בהכנה מוקדמת ובקביעות וזהו סוד קביעת עתים לתורה. ובכח זה נשתרש בישראל לדורות עולם וקדשתם היום ומחר. יש מחר לאחר זמן, "היום ומחר" עד סוף כל הדורות.