פרשת ויגש

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 21 דצמבר 2017
מדוע יוסף תיקן להושיב את השבטים בארץ גושן? ומדוע טלטל את כל העם מקצה לקצה...
בפרשה מבואר לאחר שירדו יעקב ובניו למצרים, שלח יוסף את אחיו לפרעה ואמר להם שיאמרו לפרעה "לגור בארץ באנו", ולמדו חז"ל (הגדה של פסח) מכאן שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים אלא לגור שם, שנאמר "לגור בארץ באנו". וא"כ יש להבין הרי רואים אנו שבסופו של דבר נשתקעו שם ולא עזבו לאחר כמה שנים. ומדוע מה באמת נשתנה אחר כך שהסכימו להשתקע.     

ישנו עוד דבר שצריך ביאור בסדר הפסוקים בפרשה. שהנה כשהתורה מספרת שיוסף הושיב את אביו ואת אחיו בארץ גושן, פתאום מפסיק באמצע ומתחיל לספר איך שיוסף קנה כל אדמת מצרים לפרעה, וכן את זה שהעביר את כל העם לערים וכן את המס החדש החומש שצריך כל אחד לתת לפרעה. ולבסוף מסיים "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גושן ויאחזו בה". הרי שעירבב הכל בפרשה אחת כלומר כל סידוריו של יוסף שסידר בארץ מצרים הכניס באמצע התיישבות בני ישראל במצרים. וזה לא מובן מה הקשר בין הדברים.

בספר 'אמת ליעקב' מבאר הגר"י קמינצקי זצ"ל באמת יעקב אבינו מאוד חשש מהשפעת מצרים על משפחתו עד שהוצרך הקב"ה להבטיחו 'אל תירא מרדה מצרימה' ואמנם יעקב עצמו מכיון שהבטיחו הקב"ה שוב לא דאג כל כך. אבל כשאמר פרעה ליוסף 'ארץ מצרים לפניך היא במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך' אז התחיל יוסף לדאוג שמא תושפע משפחתו מיושבי הארץ, ולכן תיקן אז כמה חוקים וגזירות שהם יבטיחו את קיומם של שבטי ישראל בארץ מצרים. תקנה ראשונה: הפקעת הבעלות של האדמות מבעליהם המצריים. תקנה שניה: העברת כל המצרים לערים אחרות. תקנה שלישית: קביעת מס על כל המצרים והפטור של הכהנים ממנו.

כל אחד מהפעולות האלו נעשו בכדי להבטיח את קיום בני ישראל במצרים. בזה שהפקיע את האדמות מהמצרים הוא ייסד שאף אחד אינו נחשב 'בעל הבית', והיו כל תושבי הארץ מצריים ויהודים שניהם גרים בארץ זו. עוד תיקן תקנה נוספת לא רק שהפקיע מהם את האדמה אלא אפילו לא הרשה להם לגור על האדמה שהיתה להם מקודם, אלא העביר את כל העם לערים אחרות. וזה מפני שחשש שאחיו ירגישו את עצמם כמו גולים. ובזה שפטר את הכהנים מהמס שהטיל על כולם היה משום שיוסף רצה שיהיה שבט אחד בישראל שבט לוי שיהיו פטורים ממס. ולכן כשגזר פרעה עליהם לעבוד הרי היו פטורים בני לוי מזה כי כן היה החק בארץ מצרים שנעשה על ידי יוסף ששבט הכהונה פטור ממסים. ומכיון שהעבדות של בני ישראל היה בתורת מס וכמו"ש "וישימו עליו שרי מסים למען ענותו בסבלותם" לכן שבט לוי שהיה פטור מכל מס שהרי פרנסתו מאוצר המלוכה היה פטור מעבודה. ובאמת כשנעיין נראה ששבט לוי שמחמת תקנתו של יוסף לא היו בכלל השעבוד, והיו יכולים לשבת ולעסוק בתורה. וזה היה להם הבסיס שבכל הזמנים עמדו בנסיון ונשארו שלמים לה' ולתורתו.

ובזה מובן סדר הפסוקים. דמיד אחר שהושיב יוסף את אביו ואת אחיו בארץ מצרים וכלכל אותם, התחיל לחשוש לגורלם הרוחני ולהמשך קיומם בתור עם קדוש בארץ הגלות. שמטעם זה אמרו בתחילה "לגור בארץ באנו". ולכן מיד התחיל הכתוב לספר על פעולותיו של יוסף שעשה בארץ מצרים, והוא משום שכוונתו העיקרית של יוסף היתה רק בשביל אביו ואחיו. ורק אחר שגמר לבאר כל זה וסיים שיוסף קבע לחק שהכהנים פטורים ממס אז נאמר "וישב ישראל בארץ גושן ויאחזו בה" כלומר למרות שמתחלה באו רק לגור ולא להשתקע כי חששו לישאר בגלות, אבל אחר כל הסידורים האלו אז נקבע מהלך חדש "וישב ישראל בארץ מצרים ויאחזו בה".