פרשת קרח

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 20 יוני 2017
נלמד מפרשת השבוע כיצד ניתן לנצל את הכוחות שלנו לדרך הנכונה ולא נוביל אותם אל דרכים טועות.
בפרשת קרח יש לימודים רבים לדורות עולם בהנהגת היחיד והנהגת הכלל כולו. רש"י שואל: וקרח שפקח היה מה ראה לשטות זה? ומתרץ רש"י (בשם המדרש) עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן. אמר בשבילו אני נמלט, וכ"ד משמרות עומדות לבני בניו כולם מתנבאים ברוח הקודש, שנאמר "כל אלה בנים להימן", אמר אפשר כל הגדולה הזאת עתידה לעמוד ממני ואני אדום? לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה. ששמע מפי משה שכולם אובדים ואחד נמלט. אשר יבחר ה' הוא הקדוש, טעה ותלה בעצמו. עכ"ד. ויש להתבונן מדוע באמת לא עמדה זכות כל השולשלת הזו לקרח, והרי מקובלנו כי בן מזכה את אביו, ואם כן מדוע לא עמדה לקרח זכות כל השולשלת הנפלאה שיצאה מזרעו.

מבאר 'השם משמואל' על פי מה שמבואר בחז"ל (יומא פה ע"ב) האומר אחטא ויום הכפורים מכפר, אין יום הכיפורים מכפר. וטעם הדבר הוא כיון שיום הכיפורים עצמו היה הסיבה לחטא. שהרי לולי היה תולה עצמו בכפרת יום הכיפורים לא היה מעיז לחטוא, אם כן כאשר יום הכיפורים עצמו הוא הגורם לאדם לחטוא, אין הוא מכפר. ולפ"ז יתבאר גם כאן, מדוע בחטאו של קרח לא הועילה לו זכות צאצאיו, כיון שהם היו הסיבה לחטאו, כי לולי היה רואה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, לא היה עולה בדעתו לחלוק על משה רבינו, לכן לא הועילה לו זכות בניו.
בספר 'ברכת מרדכי' הביא את המסופר במדרש (ויקרא רבה פ' כב) אודות איש אחד ששם לב לשתי צפורים שהתקוטטו זו עם זו, קמה אחת על רעותה ותהרגה, ראתה הציפור כי אין באפה של האחרת רוח חיים, לקחה עשב מסויים הגישתהו לאפה ותחי. קם האיש עקב אחר העשב הנופל מאפה של הציפור שקמה לתחייה נטל אותו והלך להחיות מתים. הגיע אל שערי העיר ראה ארי מוטל מת בצד הדרך הגיש את העשב לאפו של הארי קם הארי לתחיה וטרף את האיש שהחייהו. עכ"ד המדרש. והדברים נפלאים, צא ולמד, מה קורה כאשר מנצלים כוחות שלא במקום הנכון, שלא באופן הנכון, מבלי לחשב את המהלכים הצפויים...

פעמים שיש לו לאדם כוחות עצומים, 'על אנושיים' אשר מטרתם להחיותו ולהגיעו לשיאים שמימיים, ואותה "עין" קמה עליו ותהרגהו. לראות את שמואל הנביא יוצא מחלציו כעבור כמה דורות, זהו ללא ספק כח שמיימי עצום הוא ונדיר. ומה עשה קורח עם כח זה ? ניצל אותו ניצול מביש, כדי להתנשא ולחלוק על משה ואהרן. כח זה שהוא רב תנופות המסוגל לרומם ולנשא, מה עשה עמו קורח, הביא מארה על עצמו.

בגמ' (סנהדרין קט ע"ב) ובמדרש (רבה ותנחומא ובפסיקתא) מובא הסיפור על אשתו של און בן פלת שהצילתו בזה שהשקתו יין וישן לו על המטה, וישבה לה על פתח חצרה וסתרה את שערה, והיתה סורקת את ראשה. וכיון שבא אחד מהם לשאול על און היה רואה את האשה פרועת ראש וחוזר לאחוריו בין כך ובין כך ניצל. ע"כ. שאלו המפרשים מדוע היתה צריכה לסרוק שערות ראשה בפתח האוהל. בספר 'דברי מרדכי' מבאר הגר"מ אליהו זצ"ל שכאשר גילתה את שערות ראשה רצתה לומר כמו שלכל שערה ושערה יש נקב שממנו היא יונקת, כך לכל אדם יש תפקיד שהקב"ה נתן לו, ועליו לעשות אותו כמו שהקב"ה רוצה ולא כפי שהוא רוצה. וזהו מכלל הלימוד שניתן להפיק מפרשת קרח, הקב"ה נותן לאדם כוחות מיוחדים ועליו לנתב אותם למקום הנכון, ואילו ישנה את הכיוון, אזי כוחות אלו ישמשו לו לרעה תחת הטובה.