פרשת בא

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 31 ינואר 2017
כל המכות של מצרים הייתה להשיב ללב של עם ישראל כי השם הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת.
בתחילת הפרשה נאמר "בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו", ויש כאן לכאורה תמיהה גדולה, הקב"ה גילה למשה כי הוא "הכביד את לב פרעה" בעוד לכאורה אנו היינו מצפים שמעשיו של המלך המצרי יודרכו דווקא על ידי 'שכלו' או 'ראשו', אנו היינו מצפים שמניעתו של פרעה מלשלח את ישראל תהיה מחמת שה' יכביד את 'דעתו' ולא מחמת 'כבדות הלב' שנשלחה אליו משמים. גם במכות הקודמות מצינו את אותה הלשון "ויכבד פרעה את לבו" או "ויכבד לב פרעה". ומה ענין סירוב השילוח ל'כבדות הלב'.

בספר 'מקדש הלוי' כותב נראה לומר שטעות היא בידינו כאשר אנו סוברים שפרעה לא ידע או לא הבין מה עליו לעשות. לאמיתו של דבר הכרתו של פרעה היתה מושלמת, והוא בהחלט ידע והבין מצויין כי בנסיבות הענין עליו להקדים ולשלח את ישראל ככל שניתן, בכדי שלא לספוג מכה אחר מכה מידו של הקב"ה, וכפי שהוא עצמו אמר ברגע של גילוי לב "חטאתי הפעם ה' הצדיק ואני ועמי הרשעים". אך זו היתה הבעיה של פרעה, הוא 'לא השיב את הידיעה הזו אל הלב'. הוא אמנם ידע הכל מצויין, אבל הוא הלך שבי אחר ליבו אחר רצונו. ורצונו היה שלא לשלח את ישראל.
לפיכך המכות הראשונות לא היה בהן די בכדי לגרום לפרעה 'לרצות' לעשות את מה שהוא הבין שראוי לעשות, ואילו במכות האחרונות הקב"ה כבר לא נתן לו 'לרצות' הוא הכביד את ליבו את ליבו דווקא, ובכך מנע ממנו את האפשרות לפעול על פי הבנתו. נמצינו למדים שלא מספיק לדעת, להבין, אלא עיקר העבודה לשעבד את הרצונות אל מה שהקב"ה מראה, וזה רצון ה' יתברך.

ומכאן יש גם לנו ללמוד את אותו לימוד. הלא אנו יודעים כי ה' הוא האלוקים אין עוד מלבדו, אולם למרות כל זאת, האם אין אנו מתעלמים לעיתים מרצונו יתברך? ולכאורה היאך אנו מרהיבים עוז בנפשנו להמרות את פיו של מלך מלכי המלכים, כיצד אנו יכולים לסבור כי רשאים אנו לעשות ככל העולה על ליבנו.

התשובה אחת היא אנו 'מבינים' הכל, אנו 'יודעים' הכל, אבל חסרה לנו 'ההשבה אל הלב', אנו שבויים ביד ליבנו, והלב הוא אשר מטה את רצוננו וגורם לנו לעשות מעשים אשר בהכרה שכלית ברורה אנו מבינים שהם אינם נכונים ואינם ראויים. לפיכך מצווים אנו להזכיר מדי יום ביומו את יציאת מצרים בכדי שנלמד מכך את הלקח שפרעה למד בדרך הקשה, בכדי שנשיב את ההכרה אל הלב, ונזכור כי עלינו לפעול על פי הכרתנו ולא על פי רצוננו. אם אין אנו רוצים למצוא את עצמנו חלילה במצבו של פרעה הרשע. וזה שנאמר בפסוק "וידעת היום והשבת אל לבבך כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד", כלומר הידיעה כשלעצמה אמנם חשובה היא, אולם מבלי השבה אל הלב לא יהיה בה כל תועלת.