פרשת ויגש

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 02 ינואר 2017
כל אחד חייב להפנים שהגדולה אינה שייכת אליו ורק הקב"ה נתן לו בחסדו ויכול לקחת ממנו ברצונו.
בפרשה מבואר אחר שיוסף התגלה לאחיו ביקש מהם לעלות לאביו ולומר לו "כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף שָׂמַנִי אֱלֹקִים לְאָדוֹן לְכָל מִצְרָיִם רְדָה אֵלַי אַל תַּעֲמֹד". ויש להתבונן בזה מדוע ידיעה זו חשובה ליוסף לומר אותה ליעקב אביו, ומהי המעלה שרצה לומר לו.
בספר 'דרכי מוסר' מבאר בנוהג שבעולם אדם שעלה לגדולה או שקיבל איזה מינוי, אם ישאלו אותו איך הגעת לזה, תיכף הוא יענה פלוני דאג לי, או פלוני המליץ עלי. וכל שכן מי שמקבל משרה גבוהה ורמה ודאי יאמר שהמלך או הנשיא מינו אותו לזה. אבל יוסף הצדיק לא אמר פרעה מינה אותי לראש ממשלה כי מצאתי חן בעיניו, אלא אמר 'שמני אלקים לאדון לכל מצרים' הוא האמין באמונה שלמה ש'האלקים' נתן לו המשרה הרמה הזאת.

וזוהי הבשורה טובה שרצה יוסף לשמח את אביו, אחרי שלש עשרה שנה שעזב את אביו ועברו עליו כל הצרות, ומחשיכה יצא לאור גדול, יוסף נשאר בצדקתו ואמונתו כאילו הוא היה כל הזמן בבית אביו, ושום מצב לא יכול להשפיע על יוסף. זוהי שמחה גדולה בשביל יעקב אבינו ע"ה וזוהי בשורה טובה בשבילו שאין למעלה ממנה.

וכשנתבונן יותר נראה שכאן היה את המקום הגדול לטעות בו, שבמבט שטחי נראה שיוסף הגיע לכל הכבוד הזה בכוחו וגבורתו, כי הוא היחיד שידע לתת פתרון נכון והגון לחלום פרעה, והצליח לנהל את מצרים בשנות הרעב בצורה נפלאה, שהרי מכל הארצות הסמוכות הגיעו למצרים לקנות אוכל. הרי שבודאי אדם אחר מהשורה היה זוקף לעצמו את כל הכבוד. אולם יוסף לא חשב כן, הוא לא סמך על פקחותו כלל, ותיכף כשנקרא לבוא אל פרעה אמר לו: 'בלעדי, אלקים יענה את שלום פרעה' ואחרי הפתרון וגם אחרי שראה שנתקיים הפתרון כמו שאמרו, לא תלה בחכמתו אלא באלקים שהושיבו על כסא זה.

ובזה יובן גם מה שאמר יוסף אל אחיו "וְעַתָּה אַל תֵּעָצְבוּ וְאַל יִחַר בְּעֵינֵיכֶם כִּי מְכַרְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי לְמִחְיָה שְׁלָחַנִי אֱלֹקִים לִפְנֵיכֶם". יוסף ראה בפתרון חלומותיו שחלם לפני שנים רבות, שיד ההשגחה מכוונת אותו להיות פרנס של העולם, וזהו חלק מהתפקיד שייעד לו הקב"ה בעולם. וממילא כאשר הדברים באו לידי ביצוע, וכאשר קראו לו לבוא אל פרעה לפתור את החלום כבר הבין שהנה מתחילה שליחותו בעולם, ולכן מיד אומר לפרעה 'אלוקים יענה את שלום פרעה', וכן כשממשיך לדבר עם אחיו אומר להם "וְעַתָּה לֹא אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה כִּי הָאֱלֹקִים וַיְשִׂימֵנִי לְאָב לְפַרְעֹה.. וּמֹשֵׁל בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם".
במשנה באבות אמרו: אהב את המלאכה ושנא את הרבנות. שאל הרי"ד מאמשינוב על מי הדברים מכוונים: אל הרב, או אל בעל המלאכה. הלא הרב אינו יודע לעשות מלאכה, ואם יעסוק בה מי יורה ומי ידין ? כמו כן בעל המלאכה אינו יכול להיות רב, אם כן לשם מה הזהירו אותו שישנא את הרבנות. תשובתו היא בכל מעשה שהאדם בא במשא ובמתן עם הבריות הוא יכול להתנהג בהתנשאות כאדון וכרב, והוא יכול להתנהג בענווה ובצניעות כתלמיד וכעבד. לכן אומר התנא לכל אדם בכל דבר אהב את המלאכה בצע את המוטל עליך באהבה וברצון, ומנגד שנא את הרבנות את השררה ואת ההתנשאות הכרוכות בה כמאמר חז"ל שררה אני נותן לכם עבדות אני לכם.