פרשת וישלח

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 12 דצמבר 2016
תמיד צריך לנהוג גם באחוה וגם באחריות כלפי הזולת ולא לוותר על אף אחד מהצדדים.
בפרשה התורה מספרת ששכם בן חמור לקח את דינה בת יעקב, וסיום המעשה שאחר שאנשי שכם מלו את עצמם באו שמעון ולוי והרגו את כל הגברים בעיר שכם, כמו"ש  "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו..ויהרגו כל זכר". וכבר התעוררו המפרשים מדוע התורה הדגישה ששמעון ולוי 'אחי דינה'. ורש"י מסביר: לפי שמסרו עצמן עליה נקראו אחיה. ויש להתבונן בזה מהי משמעות תואר זה לקוראם 'אחי דינה'.  

לאחר מעשה זה יעקב אבינו כועס עליהם ואומר להם "עכרתם אותי..". והם משיבים לו: "הכזונה יעשה את אחותינו". ויעקב אבינו לא משיב להם על טענתם זו. אולם בפרשת ויחי כאשר יעקב מברך את בניו אומר יעקב "שמעון ולוי כלי חמס מכרותיהם....ארור אפם כי עז....אלקם ביעקב ואפיצם בישראל". ומביא רש"י בשם המדרש: שיעקב אמר לשמעון ולוי שהם יהיו הסופרים והמלמדי תינוקות, שילכו מעיר לעיר לתקן את התשמישי קדושה וללמד את בני ישראל תורה. וזה לכאורה טעון ביאור מדוע הופקד עתידו של החינוך היהודי ושמירת צביונו של העם דוקא בידי שמעון ולוי. ובפרט אחר שראינו שיעקב אבינו ביקר את התנהגותם וכעס עליהם.

בספר 'אמת ליעקב' מובא בשם הגאון ר' יעקב קמינצקי זצ"ל שביאר כנראה שיעקב ראה ששמעון ולוי יותר מתאימים למשרה רמה זו להיות מלמדי תינוקות מאשר שאר אחיהם, וזו מתשובתם שהשיבו לו "הכזונה יעשה את אחותינו", הבחין יעקב שהם מסרו את כל מהותם למשימה העליונה של הצלת כבוד אחותם.  והרי גם שאר האחים היו עדים לצערה ולכאבה של דינה אחותם וגמלו בדעתם לעזור לה, אבל רק שמעון ולוי הרגישו את צערה וכאבה כאילו זה הצער והכאב של עצמם. הזעקה שנמלטה מפיהם "הכזונה יעשה את אחותינו" הבהירה ליעקב שפעולתם נבעה מתוך כאב פנימי והשתתפות אמיתית בצער הזולת, וזה המריץ אותם לקנאות בוערת ובלתי מתפשרת, עד כדי כך שלא מצאו מנוח לנפשם אלא אם כן יהרסו את כל העיר.

רק אנשים מסוג כזה המרגישים את כאב הזולת כאילו הוא כאב עצמם רק אלו יקחו את מטה הנדנודים בידם וימסרו נפשם ומאודם כדי לנדוד מעיר לעיר להפיץ את תורת ה' בעולם ולחנך את ילדי ישראל. משימה קדושה כזו אינה מתבצעת כהוגן, אלא על ידי אלו העושים יותר מחובתם וממשימתם, אלו שקנאת ה' בוערת בלבבם. ולכן הטיל יעקב עליהם את התפקיד הזה. ונמצא שכוונת יעקב בזה לא היתה להענישם אלא כוונתו היה למצוא בעדם את עתידם המתאים להם לפי כוחותם ומרצם.

ואמנם כשאנו מעיינים לראות אם אכן קיימו שמעון ולוי את צוואתם של אביהם הזקן, אנו רואים ששבט לוי באמת מילא את ייעודו ותפקידו בחיים אבל לא כן שמעון, רק שבט לוי אנו מוצאים שעמד כחומה  בצורה נגד כל אלו שקמו להפר ברית ה'. אבל משמעון לא מצינו כלום בנוגע לענין זה. והטעם לזה ברור שבט לוי היה זה שקיבל פטור מהעבודה של פרעה במשך כל שנות שעבודם והוא היה זה שישב ועסק בתורה. כשקנאות נמדדת ומוגבלת בגדרי התורה היא מצליחה, ולכן כשראו בני לוי את החילול ה' הנורא בחטא העגל מיד קנאו את קנאת ה' והרגו איש את אחיו ואיש את קרובו.