פרשת ויצא

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 05 דצמבר 2016
עבודת הצדיק היא לקדש את מעשה החולין ולהעלות הכל לקדוש ברוך הוא.
בתחילת הפרשה התורה מתארת בפרוטרוט את פעולותיו של יעקב 'ויצא' 'ויפגע' 'וילן' 'ויקח' 'וישם' 'וישכב' 'ויחלום'. לכאורה פעולות אלו שעשה יעקב הן פעולות גשמיות רגילות שכל אדם עושה, ומה המיוחד בהן, מדוע א"כ דיקדקה התורה וסיפרה לנו כל פרט ופרט.  

האדמו"ר מקאליב שליט"א בספרו 'קול מנחם' ביאר בהקדים מה שאומרים בתפילה לסיום מסכתא "מודים אנו לפניך וכו' ששמת חלקנו וכו' אנו משכימים והם משכימים אנו משכימים לדברי תורה והם משכימים לדברים בטלים". ולכאורה יש כאן ייתור לשון של 'אנו משכימים והם משכימים' 'אנו רצים והם רצים'. אלא ביאור העניין הוא שלא בכל יום אדם משכים לדברי תורה ישנם ימים שהוא משכים גם לעסקיו, ישנם ריצות שהם לצרכי פרנסה, ישנו עמל בעבודת כפיים, ואיך מעידים אנו על עצמנו שאנו רצים רק לדברי תורה ועמלים רק ברוחניות, והלא לא ניתנה תורה למלאכי השרת, וגם הגוף תובע את שלו. אמנם החילוק הוא בזה: אדם שכל מעייניו ושאיפתו הם רוחניים ואפילו אם מחמת ההכרח משכים הוא לנסוע ורץ לשוק, ועמל לשאת משא וכדומה, מכל מקום עושה זאת כמי שכפאו שד ומצפה וממתין מתי יוכל לחזור מיד לספסל הלימודים. אם כך הוא עושה הרי שאז אפילו על אותם השעות והרגעים שבוזבזו לצרכי גופו נחשבים לו כאילו ישב ועסק בתורה היות ובמחשבתו לא נפרד הוא אף לרגע מהבורא יתברך.

ואילו אצל ה"יושבי קרנות", הדברים הפוכים. כל כוחם ומוחם משועבדים רק סביב האפשרות להרוויח עוד כמה דינרים, ורק לאחר שבאים על סיפוקו אז הם הולכים לביהמ"ד לחטוף קדיש וקדושה או משנה יומית לצאת בה ידי חובה, וישנם שאפילו זה אין בידם.
וזהו אנו משכימים והם משכימים, לפעמים קורה שגם אנו וגם הם משכימים לאותה מטרה, שנינו רצים אצל הקצב למשל, ושנינו עמלים זה כמו זה. אבל היות וכוונתינו שונות זה מזה הרי זה משנה לגמרי את פעולותינו, עד כדי כך שאצלנו כל השכמה איזו שתהיה נקראת היא השכמה לדברי תורה, ואילו השכמה שלהם היא דברים בטלים, כי אחר כוונת הלב הדברים הולכים, ורחמנא ליבא בעי.

סוד זה גילתה לנו התורה אצל יעקב אבינו שאחרי שורה ארוכה של 'ויצא יעקב' 'וילך' 'ויפגע' 'וילן' 'ויקח' 'וישם' 'וישכב' בא החלום הנבואי "והנה סולם מוצב ארצה". אמנם יעקב כל מה שעשה בדרכו היו אלו פעולות ארציות שכל אדם באשר הוא אדם זקוק ומוכרח לעשותם, אבל אצל יעקב 'ראשו מגיע השמימה'. ובלי ספק חלום זה בא רק אחר הרהורי לבו של יעקב אבינו שתבע מעצמו כיצד אחרי עשרות שנים של 'יושב אהלים' יוצא הוא לדרך ומבטל זמנו בנסיעה או בלינה סתם. ועל כך גילו לו בחלום "אל תירא עבדי יעקב" אצלך הדבר שונה גם המעשה הגשמי שלך הוא רוחני.
ובזה מבוארת דרשת ר' יוחנן על הפסוק 'ויקץ יעקב משנתו' אל תקרי משנתו אלא ממשנתו. ויש להבין והרי כתוב 'משנתו' ולא ממשנתו. ועוד הרי היה ישן ממש ואיך אפשר להגיד שהקיץ ממשנתו. אלא הביאור הוא כנ"ל בזמן שאדם הולך לישון רק כדי שיוכל לחדש כוחותיו שיקום רענן וחדש לעבודת הבורא, זה גופא נותן לו הכח שוב לקום ולהתעורר והרי זה כאילו אף פעם לא הפסיק את לימודו כי שנתו היא עצמה היתה רק לצורך משנתו.