פרשת בלק

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 11 יולי 2016
לפעמים צריך הסתכלות נכונה, ורק על ידה אפשר להסיק את המסקנות הנכונות והחשובות לחיים.
פרשת בלק מתחילה "וירא בלק" ומסיימת בראייה "וירא פנחס". שניהם ראו, רק ראייתו של בלק הביאה קללה לו ולעמו, ואילו ראייתו של פנחס הביאה ברכה וקידוש ה'. ראייתו של בלק זרעה באושים. ראייתו של פנחס הנביטה והניבה עסיס.
במדרש רבה שאלו חז"ל על הפסוק "וירא פינחס" וכולם לא ראו והכתיב "לעיני משה ולעיני עדת בני ישראל" אלא מתרץ המדרש: פנחס ראה מעשה, ונזכר הלכה. ע"כ. אלא שעדיין יש להבין מדוע לא נאמר "ונזכר פנחס הלכה" אלא "וירא פנחס". והרי כולם ראו בשווה, רק החילוק בין פנחס לכולם שהוא 'נזכר בהלכה' והם לא נזכרו בהלכה זו. ומדוע א"כ הכתוב מייחס את הראיה לפנחס ולא את הזכירה.

בספר 'ברכת מרדכי' מבאר שאנו למדים מכאן כי ראייה שאינה מוליכה למסקנה, ראייה שאינה מזכירה הלכה, אינה נקראת ראייה. מה נחשב לראייה דוקא ראייה כזאת החודרת גם לתוך הענין, גם למניעים, ומתוך כך למסקנות. אבל ראייה שאינה מביאה את המסקנה אינה ראייה. ולכן על שאר העם לא הוזכר שהם ראו, אלא דוקא על פנחס נאמר עליו 'וירא פנחס' מפני שידע לקשר בין המעשה שראה לבין ההלכה שצריך לעשות כעת.

כעת נתבונן על "וירא בלק" שאמרו חז"ל (במדרש רבה) נוח לרשעים שיהיו סומין, שעיניהם מביאין רעה לעולם. בדור המבול כתיב "ויראו בני האלהים" וכתיב "וירא חם אבי כנען" וכתיב "ויראו אתה שרי פרעה" וכן כולם, וכאן "וירא בלק". ע"כ. כוונת חז"ל אם התורה מדגישה כאן 'וירא בלק' הוי אומר דוקא בגלל ראייתו הגיע למה שהגיע. אולם לא עצם ראייתו טעות היתה, אלא ראייה הבאה מתוך גלגלי עינים של בלק מזויפת היא, מסקנותיה הפוכות ועקומות.

כל אנשי העולם עומדים ומשתוממים ממעלליהם של ישראל בצאתם ממצרים, עם שנחלש בעול עבדות מרה בגלות מצרים, עם שזה עתה יצא אל המדבר שסוי ומבוזה. והנה הוא כובש ומשמיד אדירי עולם, מעצמות אדירות כורעות שדודות לפני עם זה. הכל מתפלאים וחוקרים מהו כוחם, מהי סגולתם? ובלק מלך מואב אף הוא בין המתפעלים והמשתוממים, ואכן הוא מגיע למסקנה כי לא כוחם הוא שעמד להם, אלא כח שמיימי מיוחד המלווה אותם ונלחם למענם, כי אין כוחם אלא בפה.

אם בלק לא היה רואה את הנסים הגדולים, אם בלק לא היה מתבונן ומחפש את סוד כוחם של ישראל ושל משה, לא היה בלק מגיע לאותו חטא ולאותה ירידה. אולם בלק ראה ולמד, אך עינו הרעה מנעה ממנו להגיע למסקנה האמיתית, העין הרעה גרמה לבלק לראות את ישראל כעם שכל סיבת הצלחתו, היא העמדת מנהיג שכוחו בפיו, והוא אדם שהקב"ה שומע אל בקשותיו ותפילתו, ולכן הסיק בלק שאפשר לנצח את ישראל אם יעמידו כנגדם את בלעם אשר אף הוא מצטיין בכוח פיו.
עינו הרעה של בלק מטשטשת את ראייתו את המצב, מסלפת את הפרשנות, ומעוותת את המסקנות אותן הסיק בלק. עד שלמרות כל האותות והמופתים מסיק בלק שאין לישראל שום מעלה מלבד מנהיג בעל כוחות וסגולות שכדי להלחם בו מספיק בהבאתו של בלעם. זהו שאמרו חז"ל נוח לרשעים שיהיו סומין שעיניהם מביאין רעה לעולם.