פרשת בהר

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 16 מאי 2016
קיום המצוות מביא לנו קניין נצחי ואושר רוחני לעולם הזה ולעולם הבא.
בסוף הפרשה לאחר שפירטה התורה את כל החוקים העוסקים ברכוש האדם ובבעלותו עליו, אומר הכתוב "והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ, כי גרים ותושבים אתם עמדי". ויש להבין מהו לכאורה הטעם שנותנת התורה במצוה זו שהארץ "לא תמכר לצמיתות" משום "כי לי הארץ", וכי הקונה משיב את הארץ להקב"ה ? ומה זה משנה כלפי שמיא אם הארץ תמצא בידי זה או אחר.

בספר 'אמרי שפר' מבאר שהתורה באה כדי לשחרר את האדם ממחשבות והשקפות מעוותות, שכן אדם רגיל ליחס לעצמו מעמד וקיום נצחי, תחושה זו היא מנת חלקו של האדם שלמרות כל אפסיותו וכוחו המוגבל, משוה הוא לעצמו מעמד, וחיים של עדי עד. ובהתאם לתפיסה זו נערך ופועל כביכול לקבוע את משכנו עלי אדמה לעולמים. אי לכך באה התורה ודורשת מאתנו קיום מצוה זו שיהא האדם מודע וחש שאין רכושו בלעדי, וקנינו אינו נצחי, וכי אין בעלותו פרוסה למשך זמן רב, יבוא הקץ וינשל אותו מרכושו העיקרי, הם אותם בתים ועבדים היוצאים מתחת ידו. הרי שללא ספק מצוה זו מזכירה ומצביעה גם על מצבנו החולף ומזכירה לאדם את ארעיותו בעולם הזה שאינו אלא עובר אורח. כי גרים ותושבים אתם עמדי, ורק הקב"ה לבדו נצחי חי וקים לעד ולעולמי עולמים.

בגמ' (עירובין נד) מובאת מימרתו של שמואל שאמר לרב יהודה תלמידו: חטוף ואכול, חטוף ושתה, שכן עולם זה שהנך חי בו דומה הוא לבית שמחות. ע"כ. ללא ספק בלולות ומקופלות כוונות רבות באמרתו המחוכמת של שמואל, אך בפשטות הדברים כוונתו של שמואל היתה לעורר את תלמידו על העיקר והתכלית שלמענה האדם בא לעולם. ולשם כך נתן לו משל מחיי האדם.

'אולם שמחות' הכל ערוך ומוכן, האורח יושב באולם המואר בשלל מנורות מרהיבות עין, התזמורת מנגנת, והשלחן ערוך, מלצרים מתרוצצים להגיש לפניו מכל טוב, אך לבסוף החתונה מסתיימת והחגיגה נגמרת. ואם אותו אורח היה עייף ונרדם תרדמה עמוקה, או פגש בחבר ויצא עימו החוצה לשיחה ארוכה, ועדיין לא הספיק להשביע את עצמו מאותם מאכלים מגוונים הערוכים לפניו, כשיתעורר מתרדמתו, או כשיכנס שוב לאולם יצטרך בעל כורחו לעזוב את המקום ולשים לדרך פעמיו כלעומת שבא. האבסורד והצער יגדל אם דרך ארוכה לפניו. ושום אדם שפוי לא יתלונן על כך שהמלצרים אינם ממשיכים לרוץ אחריו עם מגשי מזון ובקבוקי משקאות. אך האדם הפיקח מתכנן את צעדיו בצורה נכונה, ובתחילה ישב לאכול ולשתות ואחר כך יתפנה לעסוק בשאר צרכיו, הוא לא יבזבז את ההזדמנות לדברי הבל וריק.
וזה הנמשל שאמר שמואל לתלמידו רב יהודה, עולמנו זה מושפע באכילה ושתיה רוחניים, ומאחר שהאדם אינו יודע מתי מסתיימת החתונה, הרי שעליו לחטוף וליטול את המצוות ומעשים טובים שמזדמנים לידו, כדי שהם ילוו אותו לאחר אורך ימים בדרכו לעולם שכולו טוב ולחיי עולם הבא.