פרשת מטות-מסעי

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 13 יולי 2015
המסעות שעם ישראל עבר במדבר נתנו לנו יסוד לעבור את נסיונות החיים.
בפרשתינו מביאה התורה את כל ארבעים ושתים המסעות של בני ישראל במדבר וטעמים רבים ניתנו לכך. בספר 'אלה הדברים' מבאר טעם נוסף דהנה אחד הדברים המופלאים ביותר בתולדות העמים הוא הישרדותו של עם קטן עם שנרדף בין האומות, עם שבניו נשחטו ונעקדו על מוקד מזבח קידוש ה', עם שנלחם על זכותו לחיות ולהתקיים עד עצם היום הזה. ולעומת זה עמים אחרים שלא נרדפו בכזו אכזריות נעלמו כלא היו ולא נשאר מהם שריד ופליט. זאת ועוד זה קרוב לאלפיים שנה מאז חורבן בית שני וכל השנים הללו עם ישראל מצפה וממתין לגאולה ולבנין בית הבחירה. כל השנים הללו עובר עם ישראל נסיונות של מדבר אש ומים והוא אינו מתייאש ואמונתו אינה נפגמת, ואדרבה הולך ומתחזק באמונתו וכפי שאומרים אנו מידי יום בי"ג העיקרים אני מאמין באמונה שלימה בביאת המשיח ואף על פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא. ויתירה מזו מאז נכבשה הארץ ע"י יהושע גלו ישראל כמה וכמה פעמים בגלויות שונות וקשות, ובכל זאת עם ישראל בכל הדורות עיניו צופיות אל הארץ המובטחת, שום צרה ושום סבל אינו עומד בפני אומה זו כדי להגשים את ציפיותיה. אלו הם דברים שהשכל האנושי הפשוט לא יבינם.

אולם לכשנתעמק בדברים נמצא ששלושה תנאים הביאו את עם ישראל למצב מיוחד זה. התנאי הראשון הוא תלוי 'במוצאו' של העם הזה. ומוצאו הוא מהאבות הקדושים שם הוא השורש, ומשם הכח וכל הענפים גדלים משורש קדוש זה. התנאי השני הוא 'היעוד' אם יש יעוד ומטרה אליה האדם שואף להגיע, הרי הדרך תהא קשה אשר תהא, הוא יוכל לה. התנאי השלישי הוא 'ההליכה עצמה' הדרך שבין המוצא והיעד, אם אותה דרך היא בדרך ה' בדרך התורה והצניעות, כי אז גם התנאים האחרים יכולים להתגשם. אבל אם הדרך היא עקלקלה מבחינה רוחנית, אז אין כל ערך למוצא וגם לא ליעוד, משום שהמקשר בין אלה צריך שיהא קודש לה', דרכיה דרכי נעם וכל נתיבותיה שלום.  

בזה נבין מה שהתורה מכפילה את לשון הפסוקים. בתחילת הפרשה 'ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם על פי ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם' הרי התורה מדגישה לנו שלושה תנאים בפסוק. התנאי הראשון 'מוצאיהם למסעיהם' התנאי השני 'על פי ה"' התנאי השלישי 'ואלה מסעיהם למוצאיהם'. ביאור הדברים: ראשית צריך להיות 'מוצאיהם למסעיהם' כשיש מוצא ממנו יוצאים אל המסע, כי אז ניתן לצאת בנקל. וכמו שאומר בלעם 'כי מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו' ומפרש"י אני מסתכל בראשיתם ותחילת שורשיהם ואני רואה אותם מיוסדים וחזקים כצורים וגבעות הללו ע"י אבות ואמהות. ומשום כך בסוף הפסוק מציינת התורה כי יש יעוד למסע וכמו שנאמר 'ואלה מסעיהם למוצאיהם' והיעוד הוא אל ארץ חמדה טובה שרצית והנחלת לאבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה. והדרך עצמה היא 'על פי ה"' כמו שנאמר במסעות 'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו' וכמו שראה אותם בלעם כשאמר 'מה טובו אוהליך יעקב משכנותיך ישראל' ומפרש"י על שראה פתחיהם שאינן מכוונין זה מול זה, כלומר נסעו בקדושה ובצניעות בדרך התורה.

וזהו הסוד והיסוד, אותם ארבעים שנה של מסעות על פי ה', אלו היו מסעות שיש להן מוצא ויש להן יעוד, הם הם שנתנו את הכח והאמונה לעם ישראל בכל מסעיהם ובגלויות השונות. בהיותינו היום כאן בארץ הקדש התגשמו בכך ב' התנאים של המוצא ושל היעוד, אולם התנאי הנוסף של ההליכה הארוכה בגלות על פי ה"' עדיין לא זכינו להתגשמותה המלאה באשר עינינו רואות יהודים רבים שהתרחקו ממוצאם, התרחקו מיהדותם, והלכו לרעות בשדות זרים. ואין לנו אלא לשאת תפילה לאבינו שבשמים שיחזירם בתשובה שלימה ואז נזכה בעז"ה להתגשמות הגאולה העתידה במהרה בימינו.