פרשת ויקהל-פיקודי

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 08 מרס 2015
סיום ספר שמות מדבר על השבת, התורה והמשכן - ואנו נלמד מה הקשר ביניהם.
בילקוט שמעוני (ויקהל רמז תח) רבותינו בעלי אגדה אומרים מתחילת התורה ועד סופה אין בה פרשה שנאמר בראשה 'ויקהל' אלא זאת בלבד. אמר הקדוש ברוך הוא [למשה] עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהלות בכל שבת, ולכנוס בבתי מדרשות ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בני. ע"כ.

בספר 'אהל משה' מעורר שיש לנו כמה דברים שהם משותפים בין שמירת שבת ללימוד תורה והמקדש. בשלושת מצוות אלו, יש מצוה פרטית לכל יחיד ויחיד, לשמור שבת, ללמוד תורה, והמקדש. אך עם כל זה מלבד המצוה שיש לכל יחיד, יש במצות אלו שייכות לכלל ישראל. כל יחיד יש לו ערבות ודאגה שמלבד זאת שהוא יקיים את מצוות אלו, גם שאר העם צריך לקיימם.

השבת ניתנה לכלל ישראל וכך אמרו חז"ל: אמר ה' לשבת "כנסת ישראל היא בת זוגך" לא "ר' פלוני" אלא כל כלל ישראל. ולפיכך מתפללים "וינוחו בו כל ישראל" מפני ששמירת שבת של כל יחיד נוגעת לכלל ישראל שהרי אנו שותפים לשמירה זו, וכל אחד מישראל הוא כאבר בגוף הגדול הנקרא "כלל ישראל", שהשבת מלכתא היא בת זוגו. ואפי' אם אבר אחד מהגוף הזה מצער את הבת מלך שלנו הרי אנו כולנו נעלבים ומשתתפים בצערה. גם העדות שלנו הנובעת משמירת שבת שה' ברא את העולם נפגמת ח"ו ע"י מחלליה המעידים את ההיפך. ולפיכך מתארגנים בני ישראל בכל מקום שיש חילול שבת ר"ל, להגן על השבת, מפני ששמירתה נתונה ביד כל ישראל.

וכן הוא הדבר במשכן ובמקדש שבניינו מסור לכלל ישראל שנאמר "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" ואת יסוד המשכן אדני הכסף נתנו כל ישראל, איש לא נעדר. 'העשיר לא הרבה והדל לא המעיט'. אף שעל עצם הבנין נתן כל אחד כפי נדבת לבו, וגם על הקרבנות נתנו כל ישראל מחצית השקל ואם אחד לא נתן היו ממשכנים אותו. הרי שהמשכן או המקדש הוא ענין של כלל ישראל ונאמר אל כל עדת בני ישראל.

וכן לענין לימוד תורה המצוה היא לכל יחיד ויחיד ללמוד תורה, וגם יש חיוב על הציבור שיהיה להם לימוד תורה בקהילתם. הרמב"ם בספר המצוות כותב: והמצוה הי"א היא שצונו ללמוד חכמת התורה וללמדה וזה הוא שנקרא תלמוד תורה. ע"כ. וכתב האור שמח (ת"ת פ"א ה"ב) פרשה ראשונה בלשון יחיד נאמרה, שהצבור חייבים ללמד בשכר לבני חבריהם, ולכן כל קהל מחוייב לקבוע ת"ת לשכור מלמדים. שכשמדבר אל כלליות האומה מדבר בלשון יחיד, משום שהקהל מחוייבים לזה מן התורה, ולכן הפליגו בעונש כל עיר שאין תלמוד תורה (שבת קיט, ב) שמחרימין כו', ולא מתקנת יהושע בן גמלא לבד.

הגר"י אברמסקי זצ"ל כותב: כי מכל תרי"ג המצוות שניתנו לישראל רק בשתיים מהן מצינו הוראה נדירה שהאדם מחויב לכלול את עצמו בתוך כל ישראל, וכשמבקש אותן בתפלתו יבקש בעד כל אחינו בני ישראל. שתי המצוות הלא המה "שבת" ו"תורה". בתפלת השבת הותקנה בקשה כזו "וינוחו בה כל ישראל" ובברכת התורה "והערב נא ובפיות כל עמך בית ישראל". עכ"ד.

בסיום תפילת העמידה אנו אומרים בקשה "יהי רצון שיבנה בית המקדש ותן חלקנו בתורתך", וכבר שאלו המפרשים מה הקשר בין בנית בית המקדש והתורה. ומובא בשם הגר"א שביאר סמיכות הענינים ללמדנו בא שרק אחר שיבנה בית המקדש יתכן גם החלק השני "ותן חלקנו בתורתך" ששלימות התורה שייכת רק בבנין המשכן. וכן מצינו כי התפשטות תושבע"פ היתה דוקא בבית שני. עוד מבואר בספרים הקדושים שאת השלימות שניתן להשיג בתוה"ק דוקא ביום השבת. ומכל זה עולה כי המקדש התורה ושבת מישך שייכי ביחד. יזכנו הקב"ה לשמירת השבת והתורה כדת, ונזכה לבנין בית המקדש במהרה.