פרשת כי תשא

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 03 מרס 2015
לקבלת הלוחות השניות אפשר לזכות רק על ידי מסירות נפש אמיתית.
בפרשה אנו לומדים על חטא העגל, ושבירת הלוחות הראשונות. ומיד לאחר מכן משה עולה להקב"ה במשך ארבעים יום רצופים לרצות את הקב"ה. לאחר מכן נקרא משה שוב לעלות אל ההר לקבל את הלוחות השניות. חז"ל אמרו (עירובין נד ע"א) אמר רבי אלעזר מאי דכתיב 'חרות על הלוחות' - אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות לא נשתכחה תורה מישראל. ע"כ. הרי שבשבירת הלוחות ירדה שכחה וצריך מעתה הרבה השקעה בכדי שדברי התורה יחקקו בלבנו.

בספר 'שיעורי חומש' כותב הגר"י קופלמן זצ"ל כשנתבונן נראה שהתורה הדגישה שהיו הלוחות 'מאבן' ולא היו מזהב או חומר אחר אלא מאבן דוקא. כמו"ש "פסל לך שני לוחות אבנים" וכן הוא בנוסח התפילה בשבת "ושני לוחות אבנים הוריד בידו" ומשמע שהיתה בזה קפידה שיהיו דוקא מאבן. ומדוע? הביאור בזה מסביר הרב: כי ענין הלוחות הוא "כתבם על לוח לבך" והרי אנו רואים שטבעו של האבן שהוא חומר חזק מאוד, וכמו שיודעים שכתב שנחרט על אבן לא יסור לעולמית, משא"כ בנייר שאינו מתקיים כל כך, ובאו ללמדנו בזה כי בעסקנו בלימוד התורה צריכים להחדיר את הדברים במידת החוזק של האבן שיהיו הדברים קבועים ונחקקים בתוך הלב.

עוד לימוד מאלף יש לנו בפרשה כיצד מצליחים לקבוע את לימוד התורה. הנה נאמר "וּמְשָׁרְתוֹ יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר לֹא יָמִישׁ מִתּוֹךְ הָאֹהֶל" שואל ה'אבן עזרא': איך הכתוב קורא ליהושע 'נער' והרי יהושע חי מאה ועשר שנים, וחכמים אמרו, כי שבע שנים כבש, ושבע שנים חלק, א"כ באותה שעה היה בן חמשים ושש שנה, ואיך קראו הכתוב 'נער'? ומתרץ שביאור המילה 'נער' מלשון 'שירות נער'. ע"כ. כלומר ששימש את משה כמו נער קטן, שיש לו תשוקה ללמוד עוד ועוד.

בספר 'אור דניאל' ממחיש הדברים ע"פ משל: למה הדבר דומה, לאדם שרצה לערוך סעודה מפוארת לרגל נישואי בנו, ולעת ערב הלך לקנות מוצרי מזון בסכום גדול מאוד. כאשר הגיע לאחד המרכולים הגדולים התברר שהא הגיע עשר דקות לאחר זמן סגירת החנות. האיש ניגש לשומר השער וביקשו שיואיל לפתוח את שערי החנות כיוון שברצונו לקנות בסכום גדול מאוד, ובוודאי בעה"ב ישמח. למרות הסבריו של בעל השמחה לא נעתר השומר לבקשתו, גם תחנוניו של האיש כי אין לו זמן אחר לקניות ומועד המסיבה קרוב, לא שינו את דעתו. בצר לו נאלץ האיש לעזוב את החנות ולחפש מקום אחר.

בהגיעו לחנות השניה הביט בשלט המורה על שעות פתיחת החנות וסגירתה וראה שהדלת סגורה. גם כאן האיש לא ידע את נפשו מרוב צער, הוא הביט פנימה אל תוך החנות וראה כי בעה"ב עסוק בסגירת הקופה. נקש בדלת וביקש שיפתח לו, כששמע בעה"ב את הרכישות שמוכן האיש לערוך, מיד פתח את הדלת ושירת אותו בשמחה. ואף הגיש לו כיבוד קל במהלך הקניה. האיש שמח עד מאוד על השירות הנפלא, שילם ביד נדיבה ובמזומן. לקראת צאתו שאל את בעה"ב "אמור לי מדוע בחנות השניה סירב השומר לאפשר לי לרכוש את המוצרים הרי אף שם הייתי משלם טבין ותקילין?". ענה לו בעה"ב "בחנות ממול ניצב שומר שיש לו שעות עבודה קבועות ואין לו שום קשר לחנות, אין זה מעניינו מה היקף הקניות במרכול. אך כאן אני הוא בעל החנות כל ההכנסות שייכות לי, כאשר ראיתי את רשימת המוצרים שהינך מעוניין לרכוש הבנתי מיד שכדאי לי להשקיע זמן נוסף, כי כל רגע נוסף שאתה בחנותי הכנסותיי גדלות". ע"כ. כך היתה הרגשתו של יהושע לגבי לימוד התורה שכל רגע ורגע של לימוד הוא שלו, זהו רכושו, בכך הוא מגדיל את זכויותיו, וכדאי לו להשקיע "שעות נוספות" בלימוד.