פרשת תולדות

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 16 נובמבר 2014
בפרשה מסופר שיצחק חפר באר ורועי גרר רבו עם רועי יצחק על אודות הבאר, נלמד מכאן לקח חשוב לחיים.
בפרשה מספרת התורה על יצחק אבינו שעבר לגור בגרר, ואחר ששהה שם זמן והצליח בעסקיו, קנאו בו הפלשתים, עד שאבימלך נאלץ לגרשו משם, והתורה ממשיכה לספר שיצחק עבר משם לנחל גרר, וחפר שם באר ומצא 'מים חיים', והתחילה מריבה בין רועי יצחק לרועי גרר, וכך מאריכה התורה לספר שמקרה זה חזר בשנית ובפעם השלישית. והשאלה מתעוררת כאן מדוע ראתה התורה לספר את כל ענין זה, ומה התועלת שיוצאת לנו מזה.

הרמב"ן בפירושו לתורה כותב שיש בזה ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד. כי "באר מים חיים" ירמוז לבית ה' אשר יעשו בניו של יצחק. ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר (ירמיה יז יג) מקור מים חיים את ה'. וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעשקו עמנו ועשו איתנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו. והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו כשמו שכתוב בו (עזרא ד ו) ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם, וכל ימיו היו לנו לשטנה עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה. והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו והוא יעשה בלא ריב ומצה, והאל ירחיב את גבולנו, כמו שנאמר (דברים יט ח) ואם ירחיב ה' אלהיך את גבולך כאשר דבר וגו' שהוא לעתיד. וכתיב בבית השלישי (יחזקאל מא ז) ורחבה ונסבה למעלה למעלה, ופרינו בארץ, שכל העמים יעבדוהו שכם אחד. עכ"ד הרמב"ן.

בספר 'טעם ודעת' פירש הפסוקים כפשוטם שבאה התורה כאן ללמדנו עצה טובה הלכה למעשה בהתנהגות בין שכנים כיצד מתפתחים מריבות ואיך להתרחק מהם. עבדי יצחק חפרו באר באו אנשי פלשתים וטענו "לנו המים". ומה נעשה מזה? "עשק"! ואמנם עסק הוא לא דבר כל כך נורא, אך כדרך העולם כשהדבר קורה כבר פעם שניה, עתה כבר צריך שם אחר לגמרי "שטנה". כי הגיעו הדברים לידי שנאה. והנה אם עבדי יצחק היו מתעקשים ועומדים על זכויותיהם וחופרים באר אחרת בקירבת מקום, יכולים אנו לדמיין לעצמנו איזה שם מעניין היו קוראים לבאר השלישית, שם שמזכיר שפיכות דמים או בדומה לזה.

אך לא כך היו פני הדברים, עבדי יצחק השכילו לוותר ולהסתלק מן המקום "ויעתק משם". ואז כאשר חפרו באר הרחק ממקום המחלוקת נאמר עליה "ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ" כלומר אם לא מתעקשים אלא מוותרים ומחפשים דרך אחרת, זוכים להצלחה ולהרחבה לפרות ולרבות. וככל שמתרחקים יותר מן המחלוקת זוכים לברכה גדולה יותר. כמה פשוטים ונפלאים הדברים הלכה למעשה.
בספר 'תפארת שמשון' מוסיף הרב פינקוס זצ"ל את דברי התרגום יונתן בן עוזיאל שפירש 'ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק' ובא יבשות מן שמים והתייבש הבאר. ואז החזירו אותו ליצחק, ונבע שוב. וחפרו עוד באר ורבו גם עליה והתייבש ולא נבע עוד, וקראו שמו שטנה ע"כ. כלומר בפעם הראשונה כשהיה ביניהם רק דין ודברים כאשר התייבש הבאר וכבר לא היתה להם תועלת ממנו החזירוהו לעבדי יצחק, אבל כשהגיע המצב לידי "שטנה", שכבר היתה שנאה ביניהם אפילו שיבש הבאר ולא היה להם ממנו כלום, לא החזירוהו בשום אופן. כי כך דרכה של השנאה לא איכפת לאדם שלו עצמו אין מהדבר תועלת, העיקר שגם לשונאו לא יהיה.
וכך אמר שלמה המלך ע"ה במשלי "פוטר מים ראשית מדון ולפני התגלע הריב נטוש" היינו שהתחלת המריבה היא כמו חור קטן שנוצר בסכר מים, שאם לא דואגים לסתום אותו מיד, סופו שיתרחב וילך עד שיגרום לקריסת כל הסכר, ואחריו יבוא שטפון עצום שיגרוף כל מה שבדרכו. כך אם לא דואגים לנטוש ולוותר בתחילת המריבה, סופה שתלך ותתרחב עד לשנאה עצומה ואחריתה מי ישורנו. והעיצה לפני שמתגלה הריב "נטוש" נוותר ונסתלק ואז יתקיים בנו "כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ".