פרשת כי תבוא

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 09 ספטמבר 2014
מצוות הביכורים היא התבטלות להשם יתברך בכל הבחינות שבאדם.
תחילת הפרשה עוסקת בהבאת הביכורים התורה מאריכה בפרטי קיום המצוה. גם בדברי חז"ל אנו רואים שיש התיחסות מיוחדת למצוה זו. במשנה נאמר סדר העלאת הביכורים לירושלים שזה נעשה בקיבוץ עם רב. גם כשהיו מגיעים לירושלים היו יוצאים אנשי ירושלים לקראתם לקבל את פניהם. ואפילו בעלי אומניות היו צריכים לעמוד לכבודם ושואלים בשלומם. וכבר שאלו המפרשים מה המיוחד שיש במצוה זו של הביכורים שכל כך נתנו לה מעמד חשוב.

במדרש תנחומא בפרשה (סימן א) מביא את הפסוק "בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו". שואל המדרש: והלא כריעה בכלל השתחויה, והשתחויה בכלל כריעה, ומה ת"ל נשתחוה נכרעה נברכה. [ומסביר המדרש] אלא, צפה משה ברוח הקודש וראה שבית המקדש עתיד ליחרב, והבכורים עתידין ליפסק, עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלשה פעמים בכל יום, לפי שחביב תפלה לפני הקדוש ברוך הוא מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות. ע"כ. גם כאן אנו רואים שיש מעלה גדולה מאוד לביכורים, שחביבין יותר מכל מעשים טובים ומכל הקרבנות, ולכן כשאין לנו אפשרות להביא ביכורים עמד משה ותיקן שיתפללו בכל יום ג' פעמים, וגם התפילה גדולה מאוד מעלתה.

עוד מביא המדרש: א"ר אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא בא וראה כמה מתחטאין וכמה יש להן פתחון פה לעושי מצוות. אדם יש לו עסק אצל מלכות פעמים שהוא נותן כמה ממון עד שמכניסין אותו למלך, גם כאשר הגיע למלך, ספק יעשה בקשתו ספק לא יעשה. אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן. אלא יורד אדם לתוך שדהו ראה אשכול שביכר, תאנה שביכרה, רמון שביכר, מניחו בסל והולך לירושלים, ובא ועומד באמצע העזרה ומבקש רחמים על עצמו ועל ישראל ועל ארץ ישראל. ולא עוד אלא שהיה אומר איני זז מכאן עד שתעשה צרכי היום הזה. אמר ר' שמעון בן לקיש יצתה בת קול ואמרה לו תזכה לשנה הבאה ותביא כהיום הזה. ע"כ. גם כאן רואים את גודל מעלת הביכורים. אך עדיין צריכין להבין מדוע.

בספר 'דברי איש' מבאר את המיוחדות במצוות הביכורים, כי בקיום מצוות הביכורים מושרשת יסוד האמונה והבטחון בבורא העולם הקב"ה. כאשר אדם מוסר את ראשית פרי האדמה שהוא נכסף וזקוק לה לכהן, הרי הוא מכריז כי בכך מכיר הוא תודה וטובה לבורא עולם, שמידו הוא קיבל את הקרקע ולא מאחר. האמונה בהקב"ה באה לידי ביטוי בכך שהוא אינו מחכה עד שיסדר את עניניו, ויבדוק את טיב וכמות גידולי שדהו ומהעודף יביא הוא את הבכורים. אלא מיד כאשר הוא רואה תאנה שביכרה הוא כורך עליה גמי לסימן, ואומר הרי זו בכורים. בכך מפגין הוא בטחון בה', ומאמין כי הקב"ה יזמן לו פרי רב אחר, ובכך בונה הוא ומפגין את בטחונו. הכרזה זו מפגינה לעיני כל כי כוחו של האדם אינה ברכושו כי אם באמונתו בה'.

בספר 'פרי צדיק' לרבינו צדוק הכהן מלובלין זצ"ל מעורר כאן עוד נקודה והיא: שעיקר עסק הבאת ביכורים הוא להראות שמבטל עצמו עם כל הכוחות שלו להשורש. ועל זה נאמר לשון 'והשתחוית לפני ה' אלקיך'. שידוע שהשתחואה הוא בפישוט ידים ורגלים, היינו שמבטל עצמו מכל וכל לה' יתברך. ועל ידי הביטול הזה בא גם כן התחדשות בלב ובכל יום ויום נעשה כבריה חדשה עם התחדשות בדברי תורה. ובזה מבואר הקשר בין הביכורים לענין התפילה. שהתפילה גם כן ענינה ביטול להשורש לשפוך נפשו לפני ה'. ולכן מתפללים בכל יום ג' תפילות. כי התבטלות האדם לפני הקב"ה צריכה להיות תמידית. ומזה נעשה גם כן התחדשות בלב בכל יום ויום.