פרשת שמיני

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 19 מרס 2014
נלמד מסימני הטהרה של החיות חיזוק גדול בעבודת השם.
בפרשתינו מבוארים דיני המאכלים המותרים והאסורים, התורה נתנה שני סימני טהרה לבהמות וחיות. מפרסת פרסה. ומעלת גרה. כמו"ש "כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ". כשנתבונן בסימנים אלו נראה שסימן אחד הוא חיצוני - מפרסת פרסה. והסימן השני הוא פנימי - מעלת גרה. והתורה חוזרת ומבארת שחייבים את שניהם יחד, כי בעלי חיים שיש להם רק את הסימן הפנימי, מעלה גרה. כגון: הגמל, השפן והארבנת. הם טמאים. ולהיפך גם החזיר שיש לו רק את הסימן החיצוני מפריס פרסה. גם הוא טמא.
בספר 'תפארת שמשון' כותב הרב פינקוס זצ"ל המפרשים רואים בזה רמז לכך שיסודות הטהרה חייבים שיהיו שניהם יחד. טהרה פנימית עליה מרמז 'מעלה גרה', וטהרה חיצונית שעליה מרמז 'מפריס פרסה'. אם יאמר אדם: אני יהודי נאמן בפנימיותי, ובתוך לבי אני מסור לתורה ומסורת ישראל, העיקר הלב. הרי זה דומה לגמל ולשפן שגם להם יש טהרה בפנים, אבל כיון שבאיברים הניכרים הפרסות אינם מראים טהרה, טמאים הם. וכן להיפך כאשר יעשה אדם את כל מעשה המצוות באיבריו ולבו בל עמו, אלא בפנימיותו הוא מלא הרהורים רעים של בקשת תאוות וכבוד, הרי זה דומה לחזיר הפושט טלפיו, להראות טהרתו אבל שבע תועבות בלבו, גם הוא שקץ הוא ולא יאכל.

אולם עם כל זאת יש הבדל גדול בינהם, העושה את המצוות אף שלא לשמה אלא מתוך כוונות אחרות של כבוד וכיוצא בזה. כיון שעשה את המצוה יקבל בסוף [אחר שהתנקה מהעונות] שכר על המעשה מצוה, אף ששכרו אינו מושלם, אבל יקבל איזה שכר. אבל מי שרק בלבו הוא טהור אבל אינו עושה בפועל שום מעשה מצוה, אדם כזה לא יקבל שכר. וכמו"ש הבינה לעיתים (דרוש לט) ואלו דבריו: מה שאמרו חז"ל (קידושין מ) אפילו חשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה וכו'. נמצא שאין המחשבה בלבד נרצית לפניו יתברך אלא כשיש אונס על המעשה שאי אפשר לעשותו, אבל בלאו הכי אין מחשבת הלב כלום עד אשר יהיה טורח ויגע בפועל המעשה עצמו ונרצה לו לקבל עליו שכר. ע"כ.
עוד נתנה התורה את סימני הדגים הטהורים "כל אשר לו סנפיר וקשקשת..אותם תאכלו". וגם כאן יש לימוד נפלא כפי שכותב בספר 'האיר ממזרח' הקשקשים שומרים על חומו הפנימי של הדג ומפיגים את צינת המים שמסביבו. כך גם על האדם לשמור את חמימותו לתורה ולמצוות ולא יבוש מהמלעיגים עליו, ולא ילמד מדרכיהם של ההולכים בשרירות לבם.

סנפירי הדג סימן טהרה מובהק הם, בהם הדג מתקדם, מוצא את מזונו ופרנסתו, בעזרתם מתקדם הוא למקום בו מטיל את צאצאיו, וכל עוד ויכול הוא להשתמש בהם ובעזרתם לנוע קדימה להמשיך ולשחות הרי סימן טהרה הם. נמצא רק כאשר הדג מתקדם נגד הזרם נגד כיוון המים "ממטה למעלה" והוא עולה ומתאמץ נאבק ומתקדם זהו סימן טהרתו. כך גם תורת האדם, אף שהוא נמצא בסביבה רעה, בזה שהוא עומד חזק מול הזרם וממשיך לשוט בדרך התורה, זה סימן על טהרתו. לא כן אם רק כאשר הוא נמצא בסביבה טובה רק אז הוא נמשך אחריהם. עדיין אין כאן סימן טהרה.