פרשת ויקרא

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 04 מרס 2014
מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה, צריך להזהר לא לשנות בעבירה שלא יהיה לו כהיתר.
ספר ויקרא הוא ספר הקורבנות. בספר זה מתבארים משפטי הקורבנות שהקב"ה נתן לנו את האפשרות להביאם בכדי לרצות אותו. במדרש (תנחומא) מובא כששמעו עמון ומואב מצות הקרבנות נתכנסו אצל בלעם ואמרו לו: מפני מה לישראל צוה הקדוש ברוך הוא מצות קרבנות ולנו לא צוה? אמר להם: "כי ידבר שלום אל עמו" הקרבנות אינן אלא שלום. ישראל שקבלו את התורה צריכים להקריב. אתם מתחילה פסלתם אותה, ועכשיו אתם רוצים להקריב? מי שקבלה הוא מקריב, שנאמר "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" לכך נאמר "אשמעה מה ידבר האל ה' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו" מה דיבר? וזאת תורת זבח השלמים". ע"כ. דברי מדרש אלו נותנים לנו מקום להבין שהקרבנות אין להם משמעות בפני עצמם, אלא הם רק באים כנספח אל התורה. ולכן רק מי שקיבל את התורה יכול הוא להביא קרבן. עוד מבאר המדרש שהקורבנות נקראים "שלום". ורק מי שיש לו את "העוז" הוא יזכה בברכה של "שלום".

רבינו הבן איש חי בדרשותיו מבאר על דרך משל: ילד אחד בן עשיר קנה ארנק יפה ומהודר, והכניס בתוכו כסף והביאו לבית הספר. ויראהו ילד אחד בן עני ויחמדהו ורצה לקנות ארנק כזה. שאל אותו מהיכן קנית ארנק יפה זה. וכמה שלמת עליו. והשיב הבן של העשיר מחנות פלונית ומחירו עשרה דינרים. לילד העני היו לו רק ששה דינרים בכיסו, וחשב שגם הוא יכול לקנות ארנק כזה. הלך לחנות וביקש ארנק מהודר. שאלו המוכר למי אתה צריך ארנק זה? השיב הילד בעבורי, הוציא לו המוכר ארנק, וביקש את הסכום עשרה דינרים. הילד העני נתן לו רק ששה דינרים שהיו בכיסו. אמר לו המוכר הרי אמרתי לך כי ארנק זה מחירו עשרה דינרים ולא פחות. נשבע הילד שהוא עני ואין לו מה לתת יותר. צחק בעל החנות, ואמר לו: שוטה, אם אין לך דינרים עוד למה אתה צריך את הארנק הזה. והרי את הארנק קונים בכדי להכניס בו דינרים, ולא לוקחים אותו ריק.  וכיון שאין לך כסף להכניס בו, מה תועלת שיש בו. זהו המשל.

והנמשל: הקרבנות הם כמו ארנק. והתורה היא כמו הכסף שמכניסים בארנק. ולכן רק מי שיש לו תורה צריך הוא את הקרבן. אבל אומות העולם שלא רצו לקבל תורה. מה תועלת יש להם בקרבן. והכוונה: הרי בכדי להחזיק ולשמור את הכסף, צריכים ארנק, שהוא מקום שמור, כי בלי ארנק הכסף יכול להאבד בקלות. כך גם התורה לבדה בלי הקרבן, לא תוכל להשתמר אצל בני אדם, כי האדם יכול לחטוא בנקל, בשגגה או מחסרון ידיעה כראוי, ואז יפסיד את כל עבודתו, אם לא תהיה האפשרות של הכפרה על ידי הקרבן. נמצא שבלי קרבן, גם את התורה אין לנו. כי מטרת התורה היא בכדי שנקיים אותה. ונתרומם ממנה. ולכן נתן לנו הקב"ה את הארנק שהוא "קרבנות". מי שחטא יביא קרבן ויתכפר. ומטעם זה הקרבן בא רק כאשר היה בשגגה.
ונוסיף את דבריו של המלבי"ם שמבאר את החילוק בין ישראל לאומות העולם. כי שבע מצוות בני נח, נתנו בכדי שיהיה להם שלמות לחיי העולם הזה "ולחיים הנימוסיים". ולכן אינם פועלים בנפש של הגוי, לרומם אותה ולזכך אותה. אבל התרי"ג מצוות נתנו לנו בכדי להגיע לשלמות נצחית ומעלה אלוקית. ולכן כשיש חטא בשוגג הרי יש פגם בנפש, וצריך לתקן אותו וזה נעשה על ידי הקרבן. אבל הגוי שהמצוות שלו אינם פועלות בנפשו. אין לו את הקרבן.