פרשת כי תשא

מאת: 
קטגוריה: פרשת שבוע
ת. פרסום: 10 פברואר 2014
לוחות הברית מסמלות לנו את האיחוד בכל המצוות.
בפרשה מסופר כאשר חטאו העם ועשו עגל אמר הקב"ה למשה "לך רד כי שיחת עמך... עשו להם עגל מסכה" ומשה מיד מתחנן אל ה' שלא יעשה רעה לעמו. ולמרות כל זה, משה יורד עם הלוחות, ורק כאשר הגיע אל המחנה וראה את העגל ומחולות "ויחר אף משה וישלך מידו את הלוחות וישבר אותם תחת ההר". וכבר שאלו המפרשים מדוע מתחילה סבר משה רבינו לרדת עם הלוחות, וכי לא האמין למה ששמע מפי הקב"ה שעשו עגל? ואם כן היה לו לשבור את הלוחות מיד ברדתו מההר, ולא ללכת עם הלוחות למחנה ורק אחר שראה בעיניו הלך ושברם.

בספר "אלה הדברים" מביא בשם אחד הפרשנים שביאר ידוע שהלוחות היו מורכבות משני חלקים וכדכתיב בתורה "שני לוחות האבן" לוח אחד היו בו המצוות שבין אדם למקום כמו 'לא תשא' 'אנכי ה' ואפילו 'כבד את אביך'. ואילו הלוח השני היו בו כל המצוות שבין אדם לחבירו כמו 'לא תגנוב' 'לא תרצח'. וכששמע משה רבינו מהקב"ה שישראל חטאו במעשה העגל שהוא בעבירה שבין אדם למקום עדיין לא שבר את הלוחות, מפני שהרי יש בלוחות חלק נוסף של מצוות בין אדם לחבירו, וסבר משה רבינו ע"ה שאף אם אינם מקיימים מצוות שבין אדם למקום מ"מ מאחר ומקיימים מצוות שבין אדם לחבירו, אין ראוי לשבור את הלוחות. אולם כשירד מן ההר וראה את המחולות. ויתירה מזו התברר לו שקמו לצחק ומפרש רש"י שעסקו בגילוי עריות ושפיכות דמים שהם בעיקרן עבירות שבין אדם לחבירו, או אז ראה שאין עוד ערך לשני לוחות הברית, באשר הם עברו על שני חלקיו ולכן שבר את הלוחות.

והוסיף הרב שלוזינגר להסביר את הדברים כך: משה רבינו סבר בתחילה שיהודי יכול להיות יהודי טוב, גם אם מחזיק במצוות שבין אדם לחבירו אף שמצוות שבין אדם למקום אינו מקיים. אולם עד מהרה התברר לו שאין אומתינו כשאר האומות, בשאר האומות ענין המצוות שבין אדם לחבירו שהרבה מהם אף הם מקיימים הוא משום ההגיון והשכל שבדבר, לקיום חיי חברה מסודרים. אבל אין הדבר כן אצל עם ישראל שאצלם גם המצוות שבין אדם לחבירו אינם מחמת ההגיון והשכל שבהם, אלא בגלל שזהו ציווי ה'. ולכן מי שאינו מחזיק במצוות שבין אדם למקום לא יכול בשום פנים לקיים מצוות שבין אדם לחבירו, ואף אם ינסה לעשות זאת הרי שעד מהרה יכשל משום שאין יראת אלוקים במקום הזה. וזאת רואים אנו אצל עם ישראל שבהיכשלם בעבודה זרה מכאן היתה הדרך קצרה לעבירות כמו גילוי עריות ושפיכות דמים. וזהו יסוד גדול במושג היהודי כלומר קיום מצוות שבין אדם לחבירו הוא חלק מקיום התורה כולה ואין בשום פנים להפריד ביניהם.

ובזה יתבאר עוד ענין שהנה מבואר בירושלמי שמחצית השקל באה לכפר על עוון חטא העגל. וכבר שאלו המפרשים מה ענין זה לזה. אולם הביאור בזה כי ענין המחצית הוא אפוא חיבור וקשר. כי כשיש רק חצי, מחפשים היכן נמצא החלק השני, כי כשרוצים שלימות מוכרחים את שני החלקים יחד. ולכן הציווי לתת מחצית השקל להורות לכל אחד ואחד מעם ישראל באיזה מעמד שאתה נמצא עדיין אתה רק חצי, וצריך אתה את החצי השני כדי שתהיה שלם. כי חיבור נוצר כשיש קשר בין שני החצאים. אבל כשיש לאדם דבר שלם לעולם הוא לא יהיה מחובר עם השני. וזו הכפרה לחבר את כולם יחד. וכן ענין המצוות בין אדם למקום, והחצי השני בינו לחבירו כל אחד רק חצי, והשלימות רק כששניהם באים יחד.