משנה כב

מאת: 
קטגוריה: פרק ג
ת. פרסום: 17 ינואר 2017
רבי אלעזר בן חסמא אומר: קנין ופתחי נדה הן הן גופי הלכות, תקופות וגמטריאות פרפראות לתורה.
הקדמה למשנה:
רבי אלעזר בן חסמא היה מחכמי יבנה, והיה בר פלוגתא של רבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא, והיה חכם גדול בחכמת התבונה ובחכמת החשבון, והגמרא מספרת (הוריות דף י' עמוד א') מעשה היה ברבן גמליאל ורבי יהושע שהיו מפליגים בספינה, ורבן גמליאל היה לו רק פת אחת ולרבי יהושע היה פת וסולת ועוד דברים, והנה הספינה התעכבה בדרך ולרבן גמליאל נגמר האוכל שהביא עמו, לכן הוא בקש מרבי יהושע שיכבד אותו במעט אוכל, אמר לו רבן גמליאל לרבי יהושע איך ידעת שנתעכב כל כך הרבה זמן בדרך? ענה לו רבי יהושע כוכב אחד עולה פעם בשבעים שנה והוא מטעה את הספנים ואמרתי שמא הוא יעלה ויתעה אותנו (שכן דרך רב החובל להסתכל על כוכב שמקומו קבוע בשמים, והיו קובעים את מסלול הנסיעה ביחס לאותו כוכב, כגון אם נוסע ממערב למזרח היו מקפידים שכוכב הצפון יהיה תמיד לשמאלם בזוית מסוימת, וכך ידעו שאם במשך הזמן ראו את הכוכב בצד אחר ידעו שסטו ממסלולם ואז היו מיישרים את הפינה על פי אותו כוכב, ואמר רבי יהושע לרבן גמליאל שישנו כוכב אחד שעולה פעם לשבעים שנה שאין לו מקום קבוע ופעם עולה בצפון ופעם עולה בדרום, ורב חובל שאינו מכיר את הכוכב הזה יוכל לטעות, ולכן הבאתי יותר אוכל) אמר לו רבן גמליאל כל כך חכמה יש בידך ואתה יורד בספינה כדי לחזר אחרי פרנסה? אמר לו רבי יהושע עד שאתה תמה עלי תהיה תמה על שני תלמידים שלך שנמצאים ביבשה, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שיודעים לשער כמה טיפות יש במים ואין להם מה לאכול בגד ללבוש, כשעלה רבן גמליאל ליבשה שלח אליהם ואמר להם שהוא רוצה להושיבם בראש, רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא לא באו אליו, שלח אליהם שוב ואמר להם מה נראה לכם ששררה אני נותן לכם (שררה היינו כבוד), עבדות אני נותן לכם ,שכן המנהיג את הציבור מוטל עליו עול הציבור והוא משועבד להם.
הטעם שנקרא חסמא, משום שפעם אחת הלך רבי אלעזר למקום מסוים, אמרו לו לעבור לפני התיבה "לפרוס על שמע" (פעם בזמנם החזן היה קורא ברכות קריאת שמע ובכך מוציא את הרבים ידי חובה), אמר להם רבי אלעזר שאינו יודע, אמרו לו זה רבי אלעזר שהכל משבחים אותו לחינם קוראים לו "רבי", כששמע כך רבי אלעזר התבייש מאוד ונהיו פניו לבנות והלך לרבי עקיבא, רבי עקיבא ראה אותו ושאל אותו מדוע פניך חיוורות? סיפר לו רבי אלעזר את כל המעשה, רבי עקיבא לימד אותו איך "לפרוס על שמע". לאחר תקופה מסוימת נזדמן שוב רבי אלעזר לאותו מקום וביקשו ממנו לעבור לפני התיבה "ולפרוס על שמע", עבר רבי אלעזר ופרס על שמע, כולם אמרו נתחסם רבי אלעזר, היינו נתחזק, ולכן מכאן והילך הכינוי שלו היה חסמא, על שם שנתחזק.

ביאור המשנה:
רבי אלעזר חסמא אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, עיין פרק א' משנה ב'.
קינין ופחתי נדה - קינין זה קורבנות העוף של יונים, ונקראים על שם קינים של ציפור, ומביאים אותם לשם חטאת ולשם עולה ואם התערבו הקינים אחת בשניה ויש בזה הרבה מאוד הלכות קשות. ומביאים אותם זב, זבה, יולדת.
פתחי נדה זה דיני אישה שיש לה נידה שצריכה לשמור בטהרה, ודיני וסתות, ואם איבדה זמן הראיה ועוד, ויש בזה הרבה לכות קשות וחשבונות מסובכים.
הן הן גופי הלכות - הם עיקר תורה שבעל פה שמקבלים על זה שכר, היינו כיוון שהתנא היה אחר חורבן בית המקדש, בא התנא לומר אף על פי שקינים שייכים רק בזמן שבית המקדש, ונידה זה מאוס ומגונה, ושניהם זה רק חשבונות, אפילו הכי מקבלים עליהם שכר, ורשאי לעשות אותם עיקר לימודו.
תקופות - כל ענין המזלות, והילוך כל כוכבי השמים, ומתי יפול תאריך כזה וכזה, ומהלך השמש והירח, וכל האסטרונומיה.
גימטריאות - חשבון האותיות שהרבה מהם מרומזים בתורה, כגון שאמר יעקב לבניו "רדו שמה" שמנין רדו זה מאתים ועשר כמנין בני ישראל שהיו במצרים (וארבע מאות שנה היה משיצחק נולד), וכן כתוב בתורה "בזאת יבוא אהרון אל הקודש" בזאת זה ארבע מאות ועשר כמו השנים שעמד בית המקדש הראשון, וכן "תורה ציוה לנו משה" תורה זה מנין שש מאות ואחת עשרה משום ששני המצות "אנכי ה' אלוהיך" ו"לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני" עם ישראל שמע מה' יתברך, ולכן רק תורה שש מאות ואחת עשרה מצות משה הוא זה שלימד את עם ישראל, וכן 'השטן' מנין שלוש מאות ששים וארבע ושנה זה שש מאות ששים וחמש לומר שכל השנה יש לשטן רשות לקטרג חוץ מיום כיפור וכן יש עוד דוגמאות.
פרפראות לתורה - פרפרת זה ליפתן היינו שזה רק להטעים את הסעודה אבל אינו עיקר הסעודה, והיינו שזה שאלו רק מטעמים לתורה אבל אינו עיקר התורה.
אומר הגר"א אף שקינין ונדה כל פרטיהם הם לפי כללי החשבון, לכך הוצרך התנא לומר שהם גופי תורה, ואם כן היה מקום לומר שגם חשבון תקופות וגמטריאות כיוון שהם גם חשבונות הם גם גופי התורה, לכך אומר התנא שהם רק פרפראות לתורה.