משנה יט

מאת: 
קטגוריה: פרק ג
ת. פרסום: 12 דצמבר 2016
הוא היה אומר: הכל נתון בערבון, ומצודה פרוסה על כל החיים, החנות פתוחה, והחנוני מקיף, הפנקס פתוח, והיד כותבת, וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה, והגבאין מחזירין תדיר בכל יום, ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו, ויש להם על מה שיסמוכו, והדין דין אמת, והכל מתוקן לסעודה.
הקדמה למשנה:
הגמרא במסכת ברכות (דף סא עמוד ב') מספרת על מיתתו של רבי עקיבא, שפעם אחת גזרה מלכות רומי הרשעה שלא יעסקו בתורה, ורבי עקיבא לא חש לגזרה והיה דורש דברי תורה ברבים, שאל אותו פפוס בן יהודה, עקיבא אין אתה מתיירא מן המלכות, ענה רבי עקיבא אמשול לך משל, פעם אחת הלך השועל על גב הנהר וראה את הדגים שהיו בורחים ממקום למקום, אמר להם השועל מפני מה אתם פוחדים? ענו לו אנחנו פוחדים מהרשתות של הדייגים, ענה להם תעלו ליבשה ונגור אני ואתם כמו שדרו אבותי ואבותיכם, ענו לו אתה שועל שאומרים עליך פיקח שבחיות? טיפש אתה, ומה במקום חיותנו אנו פוחדים, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה, ובאמת לא היו ימים מועטים ורבי עקיבא נתפס ושמו אותו בבית האסורים, ולאחר כמה ימים תפסו גם אתה פפוס בן יהודה ושמו אותו בבית כלא, אמר לו פפוס בן יהודה אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה.
כשהיה רבי עקיבא בבית האסורים, היה רבי יהושע הגרסי תלמידו מכניס לו בכל יום ויום מים בכמות מסוימת, יום אחד ראו השומרים ואמרו לו מפני מה המים שלך כל כך מרובים, לקח הסוהר את המים ושפך חצי מהכמות. כאשר בא אצל רבי עקיבא, ראה רבי עקיבא שהמים היום מועטים, שאל אותו מדוע הבאת לי מים מועטים? סיפר לו רבי יהושע את כל המעשה, אמר לו רבי עקיבא טוב תביא לי את המים אני רוצה ליטול ידים, אמר לו רבי יהושע הרי אין לך פה בקושי כדי לשתות ומה תעשה אם תטול את הידים הרי לא יהיה לך מים לשתות, ענה לו רבי עקיבא ומה אעשה מוטב אמות מיתת עצמי ולא אעבור על דעת חברי, ולא טעם כלום עד שהביאו לו מים כדי ליטול ידיו, וכששמעו כך חכמים אמרו על רבי עקיבא, ומה בזקנתו נזהר על אחת כמה וכמה בצעירותו, ומה בבית האסורים הוא כך נזהר על אחת כמה וכמה בביתו.
רבי יוחנן הסנדלר היה בא אליו לבית האסורים, והיו שואל אותו שאלות בדרך רמז כדי שהרומאים לא ישימו לב, והיה רבי עקיבא עונה לו בדרך רמז.
נפטר רבי עקיבא נהרג ביום הכיפורים, ובאותה שעה שהרגו אותו קרא קריאת שמע, והיו הרומאים סורקים את בשרו במסרקות של ברזל, שאלו אותו תלמידיו רבנו עד כאן? ענה להם כל ימי הייתי מצטער על הפסוק "ובכל נפשך" אפילו נוטל את נשמתך, אמרתי מתי יבוא על ידי מקרא זה ואקיים אותו, עכשיו שבא לידי לא אקיים אותו?, והיה רבי עקיבא מאריך במילה "אחד" עד שיצאה נשמתו, יצאה בת קול ואמרה אשריך רבי עקיבא שאתה מוזמן לחיי עולם הבא.   

ביאור המשנה:
הוא היה אומר - היינו שהיה רגיל לומר כן, עיין פרק א' משנה ב'.
הכל נתון בערבון - כמו שכל עם ישראל ערבים זה לזה, כך גם אצל האדם שהנשמה של האדם היא נתפסת כערב על כל מעשה איבריו של האדם.
ומצודה פרוסה על כל חיים - המצודה זה המיתה והיסורין, שאי אפשר לאדם להינצל מהם.
החנות פתוחה - העולם הזה הוא כמו חנות ובני אדם נכנסים ולוקחים, ואינם מעלים על דעתם שיגיע תורם יגבו מהם, ומכיוון שהחנות פתוחה עושים להנאתם לפי רצונם ונהנים מהעולם הזה בהפקרות ועושים עברות.
והחנוני מקיף - החנוני היינו המוכר נותן לכל לקוחותיו בהקפה היינו בהלואה, כך ה' יתברך נותן לאדם לעשות כרצון האדם ונותן להם לעשות מה שירצו, ואינו דורש מהאדם שישלם עכשיו על כל מעשה ומעשה.
והפנקס פתוח, והיד רושמת - החנוני הפנקס פתוחה לפניו ורושם לכל אדם מה שלקח מהחנות, וכמה הוא חייב, כך גם ה' יתברך רושם את כל מעשה האדם ומאריך אפו ולא מעניש את האדם שהוא עברות, אלא רושם לו כל מעשה ומעשה, כדי לגבות בסוף הזמן מן האדם תשלום על מעשה שעשה, אם זה טוב או רע.
וכל הרוצה ללוות יבוא וילוה - היינו כל מי שרוצה לקחת מן החנות המוכר לא מכריח אותו, אלא הוא נכנס ברצון עצמו ולוה על דעת עצמו, כך גם האדם אף אחד לא מכריח אותו לעשות עברות שלא מרצונו, אלא זה בחירה שלו לעשות עברות.
והגבאים מחזירים תדיר בכל יום - החנוני שולח מדי פעם גבאים שילכו לאלו שחייבים לו כסף כדי שיחזירו לו חובות, כך גם ה' יתברך שולח לאדם מדי פעם יסורין לאדם על מעשיו הרעים.
ונפרעין מן האדם מדעתו ושלא מדעתו - שלפעמים אדם זוכר שהוא חייב כסף למוכר ולפעמים אינו זוכר, כך גם ה' יתברך היסורין נפרעין מן האדם על חטאיו מדעתו היינו שהוא זוכר שהוא חטא, ולכן מבין מדוע ה' יתברך שלח לו את היסורין הללו, ולפעמים האדם אינו זוכר שהוא חטא, ולכן מתרעם על ה' יתברך למה הוא עשה לו כך, אבל האדם אינו זוכר שהוא עשה עברות כאלו וכאלו, וזה שאינו מדעתו.
ויש להם על מה שיסמוכו - הגבאים שחובים את החוב מבני אדם יש להם על מה שעושים, שהרי החובות רשומים בפנקסו של בעל הבית, כך גם היסורין  שבאים על האדם נסמכין על כל מה שעשה האדם שרשום בפנקס החובות של בני אדם.
והדין דין אמת - כל מה שגובים הגבאים זה דין אמת שהרי כך וכך הוא חייב, כך גם ה' יתברך כל מה שעושה זה דין אמת, ואין ה' יתברך בא בטרוניא (בתלונה) עם בריותיו, ואינו גובה מן האדם יותר ממה שמגיע לו.
והכל מתוקן לסעודה - כל מה שהחנוני עושה כן כדי שבסוף יהיה לו פרנסב ויכול להתקיים ולאכול ולשתות, כך גם ה' יתברך שכל מה שעושה זה בשביל האדם כדי שיהיה לו לסעודה לעולם הבא, וכול להיות שם ולהנות מה' יתברך, ואפילו רשעים שלאחר שקיבלו את כל מה שמגיע להם על כל מה שעשו, יש להם חלק לעולם הבא על מעשיהם הטובים.