משנה ז

מאת: 
קטגוריה: פרק ב
ת. פרסום: 29 נובמבר 2015
אף הוא ראה גולגולת אחת שצפה על פני המים, אמר לה, על דאטפת אטפוך, וסוף מטיפיך יטופון.
ביאור המשנה:
אף הוא - הכוונה להלל הזקן.
ראה גולגולת אחת, שצפה על פני המים - היינו שהלל ראה גולגולת של אדם אחר שהיא הייתה צפה על פני המים.
אמר לה - הלל אמר לגולגולת.
על דאטפת - על זה שהטבעת אנשים אחרים.
אטפוך - הטביעו אותך, היינו כיוון שאתה היית אדם רשע שגוזל את הבריות והיית מטביע אותם בנהר, כי שלא ידעו את עקבות של הרצח, באותה דרך עשו לך בחזרה והטביעו אותך.
וסוף מטיפיך - הסוף של אלו שעשו לך את הדבר הזה.
יטופון – שיטביעו גם אותם, כיוון שאף על פי שהיית רשע ומגיע לך למות, מכל מקום מי שעה לך את זה אין לו רשות להורגך אלא רק לבית דין יש רשות להרוג, ולכן כשם שמדדו לך ועשו לך מה שעשית לאחרים, כן יעשו למי שעה לך את הדבר הזה, מפני שמגלגלים משמים חובה על ידי חייב.

מעשה שהיה:
רואים ממשנה זו שהלל אומר שכשם שאדם עושה כך מחזירים לו מן השמים, וכבר חז"ל אמרו זאת במידה שאדם מודד מודדין לו, ...אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו...
והגמרא בתענית (דף יח' עמוד ב') מספרת שטוריינוס הרשע רצה להרוג את האחים לוליינוס ופפוס בעיר לוד, (רש"י מסביר שם שהם היו צדיקים שעליהם הגמרא אומרת שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם בגן עדן, והטעם הוא מפני שפעם אחד מצאו את הבת של המלך הרוגה, ואמרו הגוים שיהודים הרגו אותה, ולכן המלך גזר גזרה על היהודים, ולוליינוס ופפוס הלכו אל המלך ואמרו שהם הרגו את הבת שלו ועל ידי כך התבטלה הגזרה שגזר המלך על היהודים), וכאשר בא טוריינוס להרוג אותם אמר להם אם אתם מעמו של חנניה מישאל ועזריה יבוא אלוהיכם ויציל אתכם, כמו שהציל את חנניה מישאל ועזריה מיד נבוכדנצר, ענו לו לוליינוס ופפוס, חנניה מישאל ועזריה היו צדיקים גמורים וראויין שיעשה להם נס, וכן נבוכדנצר היה מלך הגון (עיין בגמרא סנהדרין דף צו' עמוד ב' שאף על פי שהיה נבוכדנצר מלך רשע, היה הגון לפי שנזהר בכבוד ה' יתברך כמו שמסופר שם), ואילו אתה הדיוט ואין ראוי שיעשה נס לידך, וכן אנחנו אין צדיקים גמורים אנו כמו חנניה מישאל ועזריה, שיתכן שנתחייבנו כליה למקום, ואם אין אתה הורגנו הרבה הורגים יש לו לה' יתברך, והרבה דובים ואריות יש לה' יתברך שיכולים לפגוע בנו ולהורגנו, אלא שה' יתברך מסר אותנו בידך כדי שיוכל ליפרע את דמינו ממך, ואחר שסיימו את דבריהם טוריינוס הרגם, ומספרת הגמרא שלאחר שהרגם באו שני שרים מרומא ופצעו את מוחו באבנים, שכשם שחשב על לוליינוס ופפוס במוחו, כך ה' יתברך הרגו ופצע לו את מוחו.