משנה יד

מאת: 
קטגוריה: פרק א
ת. פרסום: 28 יוני 2015
הוא היה אמר: אם אין אני לי, מי לי. וכשאני לעצמי מה אני. ואם לא עכשיו אימתי.
הקדמה למשנה:
הלל היה עניו גדול, והגמרא מספרת עליו, שהיו שני אנשים שהתערבו ביניהם מי יצליח להקניט את הלל הזקן, אמר אחד מהם אני אלך והקניט אותו, ואותו בנאדם הלך בערב שבת (ובכוונה הלך בערב שבת שאז הזמן לחוץ ויכולים לבוא לידי מריבה וקטטה בקלות), והלל היה באמצע שהיה חופף את ראשו לכבוד שבת קודש, ובא אותו בנאדם וצעק מי כאן הלל מי כאן הלל, הלל ששמע זאת התלבש בשבילו ויצא לקראתו ואמר לאותו איש כן בני אני הלל מה אתה צריך, ואמר לו אותו האיש יש לי שאלה לשאול, אמר לו הלל שאל בני, שאל אותו מדוע ראשיהן של בני בבל סגלגלות (רש"י מביא שני פירושים פירוש ראשון סגלגלות היינו מאורכות, פירוש שני עגולות), אמר לו הלל בני שאלת שאלה גדולה, והתשובה היא מפני שאלו שמילדות את התינוקות בבבל אינם פקחות כדי לעצב את צורת הראש, הלך אותו האיש וחזר אחר שעה וצעק שוב מי כאן הלל מי כאן הלל, שוב יצא לקראתו הלל ואמר לו כן בני מה אתה צריך, ואמר לו שיש לו שאלה לשאול, אמר לו הלל שאל בני, שאל אותו מדוע העינים של בני תרומדין עגולות, והלל ענה לו, ושוב פעם הלך אותו האיש וחזר אחר שעה, וצעק מי כאן הלל והלל יצא לקראתו ושאל את הלל שאלה והלל ענה לו במתינות, ואז אמר לו האיש להלל שיש לו הרבה שאלות לשאול ואולם אני פוחד שמא תכעוס עלי, ענה לו הלל שאל את כל מה שיש לך, ורואים כמה ממעשה זה כמה הלל היה עניו ואינו מקפיד כלל, (ועיין בגמרא בשבת (דף לא' עמוד ב' מה הלל ענה לו לגבי השאלה השניה ולגבי השאלה השלישית, וכן עיין מה קרה בסוף המעשה).  

ביאור המשנה:
הוא היה אומר - הלל היה רגיל לומר זאת, (ועיין פרק א' משנה ב').
אם אין אני לי, מי לי - אם אני לא ישתדל בשביל עצמי בעולם הזה (דהיינו לקיים מצוות וללמוד תורה) כדי שאזכה לעולם הבא, מי ישתדל בעבורי.
וכשאני לעצמי, מה אני - גם כאשר עשיתי מצוות ולמדתי תורה, ועשיתי ככל יכולתי, עדין מה אני, היינו מה עשיתי הרי זה עדין אינו מגיע לחיוב שמוטל עלי, שהרי אני יכול לעשות עוד.
ואם לא עכשיו, אימתי - יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון אם לא עכשיו בימי הבחרות כשהאדם בריא וחזק ואז יכול לעבוד את ה' יתברך ביתר שאת, אימתי היינו מתי אני יעבוד את ה' יתברך בחשק וברצון בימי הזקנה?, כאשר כבר אין כוח בגוף האדם, הביאור השני אם לא עכשיו בעולם הזה שאז יש אפשרות לעבוד את ה' יתברך, אימתי היינו מתי אני יעבוד את ה' יתברך בעולם הבא, הרי בעולם הבא אי אפשר לקיים מצוות, וכמו שנאמר שמי שלא טרח בערב שבת היינו בעולם הזה מה יאכל בשבת היינו בעולם הבא, שעולם הבא זה עולם של קיבול השכר על המצוות והלימוד תורה שאדם עשה בעולם הזה.

מעשה שהיה:
מסופר על הברון רבי זאב שמעון רוטשילד שהיה נדיב לב, והיה מחלק מכספו לעניים ותורם בעין יפה, ופעם אחת פגש אותו בנאדם ברחוב, ולאותו אדם יש המלצה מהרבנים שילך לנדיבים שיתרמו לו בעין יפה לצורך השאת בתו הבוגרת, פשפש הברון בכיסו ולא מצא כסף לתת לאותו האיש, מה עשה הברון רוטשילד?, לקח את שעון הזהב שהיה לו על ידו ועם השעון היה גם שרשת זהב, ונתן אותם לאותו האיש, האיש סרב לקחת ואמר וכי אני שודד דרכים?, ואמר לברון רוטשילד תקבע לי מחר שעה ואני אבוא אליך לקחת כסף, ענה לו הברון רוטשילד, תשמע לי עכשיו ברוך ה' יש לי מה לתת לך ואני גם שמח לתת לך בעין יפה, מחר מי יודע מה יהיה אולי יסיתני היצר הרע ואני אתן לך דבר מועט. ועל זה אמר התנא אם לא עכשיו לקיים את המצווה שבאה לידך, אימתי כי אולי מחר לא יהיה לי אפשרות לעשות את המצווה.