משנה יא

מאת: 
קטגוריה: פרק א
ת. פרסום: 01 יוני 2015
אבטליון אומר: חכמים הזהרו בדבריכם, שמא תחובו חובת גלות, ותגלו למקום מים רעים, וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו, ונמצא שם שמים מתחלל.
הקדמה למשנה:
שמעיה ואבטליון היו הזוג הרביעי מתקופת הזוגות, וחיו בסוף תקופת החשמונאים ובתחילת ימי הורדוס המלך, והם היו תלמידים של יהודה בן טבאי ושמעון בן שטח, שמעיה היה נשיא ואבטליון היה אב בית דין, והגמרא במסכת גיטין אומרת ששמעיה ואבטליון היו גרים או בני גרים (שהיו מזרע של סנחריב), ורבנו עובדיה מברטנורא מפרש ששמע שנקרא אבטליון בשם כך משום שהיה אב לקטנים, והיינו "טליא" בלשון ארמית פירושו קטן, וכאן אבטליון היה אביהם של יתומים קטנים.

ביאור המשנה:
אבטליון אומר - היינו שהיה רגיל לומר דבר זה. (ועיין פרק א' משנה ב').
חכמים הזהרו בדבריכם - התנא מזהיר לחכמים אלו המלמדים תורה לעם ישראל, להזהר במה שהם אומרים, שיגידו בלשון ברורה ויפה, שלא תניחו מקום לתלמידים לטעות בדבריכם.
שמא תחובו חובת גלות - התנא אומר מה טעם שחכמים צריכים להיות זהירים בדבריהם, משום שחס ושלום תצטרכו ללכת מן העיר ולעזוב את ארץ מגוריכם.
ותגלו למקום מים רעים - "מים רעים" הכוונה זה לתלמידים רעים, היינו שאתם (חכמים) תצטרכו לגלות למקום שאין שם יראת שמים, ויש שם תלמידים רעים שיש להם דעות כוזבות, והם מפרשים תורה שלא כהלכה, וכיוון שלא נזהרתם בלשונכם ללמד כהוגן הם יפרשו דבריכם לא כמו שצריך.
וישתו התלמידים הבאים אחריכם וימותו - יש בזה שני ביאורים הביאור הראשון היינו שאפילו התלמידים הטובים שיש להם יראת שמים יבואו לידי טעות בהבנה של התורה, מכיוון שלא נזהרתם בלשונכם ולא לימדתם בצורה ברורה ויפה, ובאותו מקום שאתם נמצאים ישנם תלמידים שהם בבחינת "מים הרעים" היינו שיש להם דעות כוזבות, והתלמידים שיש להם יראת שמים ילמדו מהם ויראו איך שהם מתנהגים, והטעם שהתלמידים שיש להם יראת שמים ילמדו מהתלמידים שאין להם יראת שמים, משום שהתלמידים שהם בבחינת "מים רעים" יאמרו לתלמידים שיש להם יראת שמים, שכך החכמים אמרו וזה מה שהם הסבירו וכך צריך לעשות, והתלמידים שיש להם יראת שמים יאמינו להם, שהרי רק התלמידים שהם בבחינת "מים רעים" הם ששמעו דברי תורה מהחכמים (כיוון שהחכמים גלו מקום אחר כמו שכתבנו למעלה "ותכלו למקור מים הרעים"), ולכן התלמידים הטובים שיש להם יראת שמים יאמינו להם, ועל ידי כך שהתלמידים שיש להם יראת שמים ישמעו לאותם תלמידים שאין להם יראת שמים ויעשו כמו שהם אמרו להם, יבוא על התלמידים שיש להם יראת שמים עונש, משום שאינם הולכים בדרך התורה, ויבואו להתיר דבר שהוא אסור, ועל ידי כך יכולים לבוא לידי עונש של מיתה, (מגן אבות לרשב"ץ), ביאור שני שהתלמידים שיש יראת שמים יבואו ללמוד מהתלמידים שאין להם יראת שמים, ועל ידי כך יבואו לידי אפיקורסות ולידי טעות ומינות, ואז יצא שהתלמידים שיש להם יראת שמים נשמתם תמות שכן לא יהיה להם חלק בעולם הבא, משום שהם כופרים, (תפארת ישראל).
ונמצא שם שמים מתחלל - לפי הביאור הראשון הפירוש הוא, על ידי שימותו התלמידים שיש להם יראת שמים, נמצא שיבוא שם שמים להתחלל שיאמרו הבריות "תראו הנה אלו למדו תורה ומתו צעירים", לפי הביאור השני הפירוש הוא, שבני אדם יראו שכך צריך להתנהג וכך צריך לעשות ונמצא שמו של ה' יתברך מתחלל, כי לא זה הדרך שצריך ללכת.

מעשה שהיה:
באבות דרבי נתן מסופר (לפי פירוש התוספות יום טוב) שהיו לאנטיגנוס שני תלמידים שהיו חוזרים על הלימוד שלימד אותם אנטיגנוס, שם התלמיד האחד צדוק ושם התלמיד השני בייתוס, וצדוק ובייתוס ההיו מלמדים את מה ששמעו מאנטיגנוס לתלמידים שלהם, ופעם אחת אמרו להם את מאמר אנטיגנוס שלא לעבוד את ה' על מנת לקבל שכר, אלא לעבוד את ה' שלא על מנת לקבל שכר, וששמעו כך תלמידיהם לא הבינו את המאמר כמו שצריך, ואמרו איש לאחיו הרי הרב שלנו אמר שלא לצפות לקבל שכר, אם כן מה התכלית במצוות ובלימוד התורה, וכי פועל שעובד כל היום כולו לא יטול שכרו מתי שמגיע לו? אלא אילו היו אבותינו יודעים שיש עולם הבא ששם מקבלים שכר לא היו אומרים את זה, ומשום שאמרו את זה (לעבוד שלא על מנת לקבל שכר, והם הבינו שצריך לעבוד ולא לצפות לשכר כי אולי לא יגיע), על כורחך שאין בוודאות עולם הבא, ולכן הלכו ופרשו מן התורה, והאמינו רק בתורה שבכתב אבל תורה שבעל פה לא האמינו, ומזה נהיה שני כיתות של בייתוסים וצדוקים (הם כמו הקראים והרפורמים של היום), ונקראו כך על שם רבותיהם צדוק ובייתוס שהם היו תלמידיו של אנטיגנוס.