משנה א

מאת: 
קטגוריה: פרק א
ת. פרסום: 12 מרס 2015
משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. הם אמרו שלושה דברים: הוו מתונים בדין, והעמידו תלמידים הרבה, ועשו סייג לתורה.
הקדמה למשנה:
התנא של המשנה מביא סדר השתלשלות התורה איך שעברה מדור לדור, עד אנשי כנסת הגדולה ומה הם אמרו.
הגמרא במסכת יומא (דף סט' עמוד ב') שואלת מדוע נקרא שמם אנשי כנסת "הגדולה"?, הגמרא עונה משום שהם החזירו את העטרה ליושנה- היינו שהם החזירו את הכבוד של ה' יתברך למקומו, וזה משום שמשה רבנו אמר (דברים פרק י' פסוק יז') "האל הגדול הגיבור והנורא", וירמיה הנביא שהיה בתקופת חורבן בית ראשון, וראה את חיילי בבל נכנסים ומחריבים את בית המקדש ועושים בבית המקדש כרצונם, לכן ירמיה לא אמר בתפילתו "הנורא", שכן כך נוכרים עושים בבית המקדש כרצונם איה נוראותיו? ואמר ירמיה רק "הגדול והגיבור", (תפילת ירמיה נמצאת בפרק לב' פסוק יח'), ואחר כך בא דניאל שהיה בזמן הגלות בין בית ראשון לבית שני, וראה שנוכרים משתעבדים בעם ישראל שהם בניו של ה' יתברך ואמר איה גבורותיו?, ולכן לא אמר "הגדול" (תפילת דניאל נמצאת בפרק ט' פסוק ד'), ובאו אנשי כנסת הגדולה ואמרו אדרבה זה היא גבורתו של ה' יתברך שכובש את רצונו, שנותן לרשעים אריכות אפים ואינו מענישם מיד על כל מה שעושים לבניו, וזה נוראותיו שכל אומות העולם באו להחריב את בית המקדש ולעשות כליה בעם ישראל, ובכל זאת עם ישראל נשאר ולא נכחד מן העולם, שאלמלא יש את מוראו של ה' יתברך איך אומה לבדה יכולה להתקיים בין האומות, ולכן החזירו אנשי כנסת הגדולה את הנוסח שמשמה רבנו אמר, ותיקנו לומר בתחילת שמונה עשרה "האל הגדול הגיבור והנורא", ולכן נקראו אנשי כנסת הגדולה על זה שהחזירו את הכבוד של ה' יתברך למקומו שהיה בתחילה.

ביאור המשנה:
משה קיבל תורה מסיני - משה רבנו קיבל את כל התורה כולה מה' יתברך בהר סיני.
ומסרה ליהושע - ולימד את כל התורה ליהושע שהיה תלמידו.
ויהושע לזקנים - יהושע לימד את התורה לזקנים, הזקנים אלו אנשים שהיו במדבר אם עם ישראל, והם נכנסו לארץ והאריכו ימים הרבה, ולכן שיהושע נפטר הוא העביר את התורה לאותם זקנים שהיו עדיין בחיים, הזקנים הם: כלב בן יפונה, פנחס בן אלעזר (נכד של אהרון הכהן), ועוד.
וזקנים לנביאים - הזקנים לימדו את התורה לנביאים, הנביאים הם: עלי הכהן, שמואל הנביא, ועוד.
ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה- הנביאים לימדו את התורה לאנשי כנסת הגדולה, אנשי כנסת הגדולה היו מאה ועשרים אנשים, אנשי כנסת הגדולה הם: חגי, מלאכי, זכריה (שהם גם שלושת הנביאים האחרונים),עזרא הסופר, מרדכי, נחמיה, ועוד.
הם אמרו שלושה דברים - והרי יש הרבה דברים שאמרו אנשי כנסת הגדולה ומדוע התנא רושם שהם אמרו רק דברים הללו? אלא יש בזה שני ביאורים, הביאור הראשון (רבי עובדיה מברטנורה) שהכוונה ששלושת הדברים הללו יש בזה קיום התורה, שלא תשכח מפי עם ישראל, הביאור השני (תוספות יום טוב, מילי דאבות) שזה מה שהיו רגילים תמיד לומר, וההסבר הוא, שהן אמת שהם אמרו עוד דברים, אלא ששלושת הדברים הללו הם היו רגילים תמיד לומר אותם.
הוו מתונים בדין - רש"י מפרש "ממתינים"- לשון המתנה היינו שאם בא דין לפני הדינים שלא יחליטו לפסוק את הדין במהרה, אלא שיהיו חוקרים ובודקים את הדין לעומק, ורבי עובדיה מברטנורה מפרש שאם בא דין שנראה שכבר דנו אותו פעם או פעמים, שלא יאמרו דין זה כבר בא לפנינו וכך וכך דינו אלא תמתינו לפני שפוסקים את הדין, כי אולי יתגלו דברים חדשים, או שאינו דומה במאה אחוזים לדין שכבר דנו וכו'.
והעמידו תלמידים הרבה - ללמד להרבה תלמידים, אפילו לתלמידים שאינם כל כך צדיקים, שהרי הרבה פושעים היו בעם ישראל שלמדו תורה וחזרו למוטב.    
ועשו סייג לתורה - סייג זה מילה נרדפת לגדר, וההסבר הוא שאנשי כנסת הגדולה הורו לחכמים שיהיו בכל הדורות שיעשו תקנות וגזירות שלא יבואו להיכשל באיסורי תורה, וכמו שבונים בנין יש תמרור שאומר שלא להיכנס לאתר הבניה כי יכולים ליפול בבור, כך גם איסורי התורה אם אדם עושה עבירה הרי הוא כמו שנופל בבור, וחכמים עשו גזירות ותקנות שהם התמרור שלא יבואו להיכשל באיסורי התורה, ועל ידי שאדם אינו עובר את התמרור אלא הוא מציית לתמרור הוא לא יפול לבור, ולכן מי שמציית למה שאומרים חכמים אינו יעבור על איסורי התורה.

מעשה שהיה:
התנא אמר שחכמים צריכים לעשות תקנות וגזירות כדי שלא יבואו להיכשל באיסורי תורה, והגמרא בעירובין (דף כא' עמוד ב') אומרת שכל מי שעובר על דברי חכמים חייב מיתה, ומסופר על מושל וויינא ששאל את הגאון רבי יונתן אייבשיץ שאיך יתכן שמי שעובר על דברי חכמים העונש שלו שהוא חייב מיתה, ולעומת זאת יש הרבה מצות בתורה שהם מצוות שה' יתברך ציווה ובכל זאת מי שעובר עליהם אינו חייב מיתה?, והשיב לו רבי יונתן אייבשיץ שהנה אתה אדוני מושל גדול ונכבד, ואם תגזור עלי לצאת מן החדר ואני לא אציית לפקודה שלך ואתה תעניש אותי ותהרוג אותי, יכעס עליך המלך ויעניש אותך משום שלא הורגים בנאדם בגלל שהוא לא רוצה לצאת מן החדר, אלא צריך לתת לו עונש אחר להלקות אותו או להכניס אותו לבית כלא, אולם אם אדם יבוא מבחוץ ויכנס לתוך הבית והשומר יאמר לו שאסור להיכנס, ואותו בנאדם אינו שומע לשומר ובכל זאת נכנס, והשומר הוציא רובה והרג אותו לא יעשו לשומר הזה כלום, ואדרבה ישבחו אותו שהוא עושה את עבודתו כראוי ואינו נותן לאף אחד להיכנס, וההבדל שבינך לבין השומר זה משום שהוא השומר חייל פשוט, ואם לא תהיה לו רשות לעשות משפט כראות עיניו אזי כולם ילעגו עליו, ויזלזלו בו, ויכנסו לבית בלי להתייחס אליו בכלל, ולכן מותר לו להרוג כפי ראות עיניו, מה שאין כן אתה המושל שכן בנאדם נכבד אתה ומרומם מהעם, אם כן אתה שונה משאר העם משום תפקידך ואף אחד לא יזלזל בך, ולא ילעג עליך, כי עוצם מעלת כבודך זה שמירה טבעית, כך גם בדברי חכמים שהם השומרים על התורה שלא ירמסו עליה ולא יכשלו בה, לכך הם ביותר החכמים צריכים שמירה, שלא יזלזלו בדברים שהם אומרים, לכן עונשם חמור משל דברי תורה, ומה שאין כן דברי התורה שהם כשלעצמם אינם צריכים חיזוק, והם נשמרים גם בלי עונש חמור, לכן עונשם פחות, כי לא צריך להזהיר את האנשים שלא יזלזלו בתורה כי בלאו הכי התורה חשובה בעיניהם, והם לא מזלזלים בה.