שחרור הגיוס

מאת: 
קטגוריה: סיפורי צדיקים
ת. פרסום: 11 אוגוסט 2013
סיפור מרתק על שחרורו של יחזקיה יוסף מהצבא הרוסי בזכות האדמור מגור.
בזמן גזרת גיוס היהודים בארצות רוסיה ובפולין. כל  יהודי אשר מתגייס 99% אינו נשאר ממנו צלם יהודי. אין שבת... כשרות... תפילה ספק אם יכול להתפלל בהיותו בצבא. לכן כל יהודי שהגיע לו גזרת הגיוס היו מחפשים את כל האפשריות שבעולם איך לצאת מגזרה זו. יש אשר עשו מום בגופם, שכך לא יוכלו להתגייס לצבא. או ישנם שרצו לצדיקים גדולים לקבל את ברכתם.
מסופר על יהודי אחד שקראו לו "יחזקיה יוסף" היה תלמיד חכם גדול וכשהגיע לו צו הגיוס היה לו קרוב משפחה  סוחר גדול, שיש לו קשרים עם אנשי השלטון ואנשי הצבא. מיד רץ עליו ואמר לו שהגיע לו גזרת הגיוס ואינו חפץ ללכת לצבא. דוד שלו היה בעל חסד גדול וכששמע זאת מיד רץ לכל האנשים שהוא מכיר וביקש שישחררו אותו אפילו בתרומת אלפי רובלים. ובכל זאת זה לא עזר וגזרת הגיוס עדיין בקיומה. חזר אליו דודו ואמר לו, אני מצטער הפכתי עולמות שום דבר לא עזר, אין מה לעשות.

כששמע זאת יחזקיה יוסף לא ויתר הלך להאדמו"ר מגור בעל ה"שפת אמת" שהיה איש אלוקים קדוש ונורא, וסיפר לו שיש עליו גזרת הגיוס ואפילו בתמורת אלפי רובלים אינם מוכנים לוותר ולשחרר אותי וא"כ באתי הנה לברכתי מהרבי. אמר לו בעל ה"שפת אמת", אין שום בעיה שבעשרים רובלים אתה יכול להשתחרר מהגיוס. שמע זאת יחזקיה ושמח מאוד. נסע מיד לדודו ונתן לו עשרים רובלים וביקש ממנו "לך תשחרר אותי מהצבא בתמורת כסף זה". הסתכל עליו וחשב או שהוא השתגע מהלחץ של הגזרה שהרי בתמורת אלפי רובלים לא ותרו לו עכשיו בעשרים רובל הוא רוצה להשתחרר. או מצד שני שהוא הלך לאיזה אדמו"ר וקיבל ממנו  ברכה. מה עשה לחץ עליו לנסות להוציא ממנו עם מי הוא דיבר עד שסיפר לו שבעקבות ולא היה מה לעשות הלך להאדמו"ר מגור בעל ה"שפת אמת". דודו שמע זאת התלהב ממש והתפלא,  קם מהכסא ויצא שוב לדרכו עם העשרים רובלים בכיסו.

בפעם הקודמת השקיע כמה ימים להשיג את השחרור ושום דבר לא עזר, הפעם הזאת כעבור חצי יום חזר אליו עם שטר שחרור והודיע שהוא משוחרר. כולם שמחו ושאלו אותו איך זה יכול להיות הלכה ימים שלמים ולא עזר ועכשיו תוך חצי יום וקיבלת את בקשתך. אמר להם כשנסעתי למפקדה של הצבא הגעתי משמים לעת הכי טובה שאפשר, כל הראשי הצבא היו לא בעולם הזה, שותים... שיכורים... וכל הבקבוקים ריקים. איך שראו אותי אמרו הנה ליביי הגיע שהרי הם מכירים אותי. וביקשו ממנו אם אפשר לשתות אין לנו שתיה. ניצלתי את הדבר עד הסוף והתעקשתי. וכמה שהם לוחצים עלי, אני מסרב. עד שכבר ראיתי שהם מתחננים כמו תינוקות לשתות איזה משקה חריף.  אמרתי להם אם תעשו לי טובה אני גם  בתמורת זה יעשה לכם טובה. יש לי כאן שטר לשחרר איזה יהודי מהצבא ואין באפשרותי לעשות זאת אם תחתמו אני יקנה לכם בקבוק וודקה.  צחקו המפקדים ואמרו לו "זה הכל"... תביא אנחנו נחתום על זה בשמחה. נתתי  לעוזר שלי  את העשרים רובל שיקנה להם בקבוק וודקה, קיבלתי את החתימה וחזרתי לדרכי הביתה.
 אמר להם ליביי (הדוד של יחזקיה) למשפחתו ראיתם מה כוחה ברכתו של האדמו"ר מגור.שמע זאת  יחזקיה יוסף ושאלו כשסיפרתי לך על האדמו"ר מגור למה כל כך התלהבת וקפצת ודברת עליו בכזה הערצה. אמר לו לייבי, כשהייתי צעיר לא היה לי ילדים הלכתי לכל הרבנים ולכל האדמורים וביקשתי מהם עם היה לי ילד חצי מרכוש שלי אני נותן לצדקה (שהוא היה עשיר גדול) כולם ברכו אותי ולא עזר. לבסוף אמרתי  נילך להאדמו"ר מגור ונבקש ממנו ברכה לזרא של קיימא ובתמורת זה אני ייתן לו חצי מנכסיו לצדקה.  אמר לו האדמו"ר את הפסוק "ונתתי להם בבתי ובחומותי יד ושם טוב מבנים ומבנות" דע לך אברך יקר ילדים אין לך. והאדמור לא ניסה לשמע חצי מהרכוש שלי, פשוט אמר לי לא יהיה לי ילדים וזהו. ראיתי שיש לו ראיה ברורה לא, וזהו... לא באת לשכנע אותי שכן יהיה או לא יהיה. לכן כשאתה באת אלי עם עשרים רובל מהאדמור שאמר לכך שאפשר להשתחרר בהם.  אמרתי לעצמי כמו שהוא אמר לי שלא יהיה לי ילדים ועמד בזה וכך היה שלא היה לי ילדים. אז גם הכן שלו היא כן, ואתה תקבל את השחרור. לכן לא חשבתי פעמיים וקפצתי על המשימה וחזרתי עם הצלחה.