האדמור והמפקד הרוסי

מאת: 
קטגוריה: סיפורי צדיקים
ת. פרסום: 25 מרס 2014
חצר החסידות וסלוי ברומניה חצר החסידות וסלוי ברומניה
בזכות קדושתו של האדמור מוסלוי זכה הוא וכל חסידיו להנצל מהמפקד הרוסי וחייליו.
ברומניה היה עיר שנקראת וסלוי בעיר הזאת התגורר הנכד של האדמו"ר מרוז'ין קראו לו רבי שלום האדמו"ר מבסלואי. חסידיו בנו בקצה העיר בית ענק, שלש קומות, אולם ענק שיכנסו הרבה חסידים, דירה רחבות עם מלא חדרים, כל הבית כלי כסף ודברים מכובדים.

לפני שפרצה מלחמת העולם היתה מלחמה בין גרמיניה לרוסיה. רוסיה הגיע מצד אחד של רומניה, גרמניה מצד שני של רומניה, כדי להילחם אחד בשני. שהרוסים הגיעו לבסלוי הכריזו על המקום שטח צבאי סגור. המפקד שלהם היה גאוותן שונא ישראל, לכן נתנו הוראה, כל בית מהעיירה חייב לתת חדר אחד מגורים בשביל החיילים. חוץ מזה לקחו עשרה חיילים וציוו שהבית הכי גדול שיש בעיירה מחרימים אותו למפקדה הראשית ושיהיה מקום למפקד לגור שם.
כך היה עשרה החיילים הסתובבו בכל העיר עד שמצאו את ביתו של האדמו"ר, נכנסו פנימה.
ובקשו מהמגוררים לצאת ולפנות את הבית שהוא מוחרם למפקדה הראשית. התחילה סערה עם החסידים הואיל והבית הזה מקום של אדמו"ר קדוש ועליון. אבל החיילים נשארו בשלהם בהודעה שזו הוראה ואין לנו מה לעשות אתם חייבים לפנות את הבית. סיפור זה התפרסם בכל העיר אפילו הגויים אהבו אותו, נעשה רעש בכל העיר.

לרבי היה חדר שהיה מסתגר שם, כל היום היה שקוע בלימודו, גם שהיה מקבל קהל היה עם ספר לידו ומיד חוזר לתלמודו. החסידים לא ידעו מה לעשות אם הם יכנסו לפה הם יהרסו את כל הרכוש. וחלק מהחסידים ביקשו להתחיל לארוז. הגיע יום שלישי כל העיר מדברים מה יהיה, מה עושים. כבר לא היתה ברירה החסידים הכי קרובים לרבי נכנסו פנימה אל הקודש וסיפרו לרבי את כל הסיפור. הרבי שמע אותם והבין שאין להם מה לעשות. ובכל זאת הרבי אמר להם, תלכו, ולא התייחס. החסידים יצאו בלי סיבת הבנה וחשבו שהרבי היה מונח בלימוד ומכך אולי לא הבין אותם כראוי, לכן נכנסו אל הרבי עוד פעם. הרבי שוב ענה בתשובה שלילית ולא התייחס. לאחר מספר ימים, נכנסו שוב החסידים אל הקודש להזכיר לאבי שהזמן קצר וקרב. אבל הרבי לא מתייחס וממדיך בתלמודו למרות כל. הגיע יום שלישי  החסידים ביקשו אולי להתחיל לארוז, אבל כמה לא הסכימו בלי הרשות של הרבי. הזמן הולך ונגמר עוד מאט כבר לא תהיה לנו דעה נכנסו שוב כמה חסידים לרבי ושאלוהו, "רבי אולי נתחיל לארוז את הדברים, הזמן ממש קרב". הרבי הרים את ראשו ואמר, הוא ימות ולא יגיע לפה. הגיע ערב שבת כל החסידים התפללו בכמה בתי הכנסת מחכים למחר להגיע לקידוש של האדמו"ר עומדים אלפים של חסידים, הרבי נכנס עם פנים לוהטים, גמר את הקידוש והלך בחזרה לחדרו לשקוע בתלמודו.

המפקד הראשי שמע שהאדמו"ר של היהודים מתגורר בארמון. אמר לחיילים, נראה לכם שהוא יגור בארמון ואני באוהל. אבל בגלל שהיו בביתו של האדמו"ר הרבה חסידים ויכול להגיע מצב של שפיכת דם, לכן לא שלח שליחים כי השלטון הרומני יסרב לכך. מה עשה, הלך בעצמו לשלטון ברומניה להשיג אישור לקחת את ביתו של האדמו"ר, ומיד נתנו לו מפני כבודו.

שבת בבוקר לקח המפקד רכבת מהירה לוסלוי. בדרך נרדם בחדרו המיוחד. הרכבת המשיכה את דרכה ופתאום באחד המקומות התחילה להפחית מהירות. המפקד התעורר וחשב שהוא הגיע לתחנתו, פתח את הדלת בא לרדת ובדיוק הרכבת חזרה לנסיעה מהירה, המפקד נפל נדרס ממהירות הרכבת ושם היתה קבורתו.

כל העיירה שמע את המעשה הזה, עשו משתה ושמחה גדולה, אפילו הגויים התחילו בהודאה "אין כאלוקי ישראל".

זכותם יגן עלינו אמן.