ריקוד בתוך המשרפות

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 02 יוני 2019
מה יכולים לשיר יהודים העומדים להטבח ע"י הנאצים הרשעים לעולם שכולו טוב...
סיפר משגיח ישיבת טשעבין, הגאון רבי מרדכי רימר זצ"ל, סיפור מצמרר המבטא את מתנת התורה, עד כמה היא נותנת חיים ויכולת תפקוד בקור רוח ומתוך סיפוק עצמי גם בתנאים הקשים ביותר. וזה דבר המעשה:
היה זה בעת שואת יהודי אירופה. להבות ענק הבעירו באש עוצמתית את אירופה היהודית כולה, מכלות כל זכר לחיים יהודיים פוריים שפיעמו בה בעוז בעבר. מכל ריכוזי היהדות נשלחו רכבות המוות, שעשו דרכן במהירות מזוויעה אל מחנה אושוויץ, אל תאי הגזים המעלים חלחלה רק עם הזכרת שמם...

היה זה בבוקרו של יום. מפקד הבלוק במחנה אושוויץ הורה, ושלוחיו הקלגסים יצאו לפעולה. 'לשלוח את בלוק מס' 15 למקלחות', ציוה המפקד, והכל יודעים כי המקלחות המדוברות הן תאי הגזים, בהם נרצחו יהודים חיים בצורה שיטתית ואכזרית.
בבלוק מס' 15, היתה גם קבוצה לא גדולה של בחורי חמד עובדי השם, שהוגלו כאחים יחדיו לבלוק משותף. עם הישמע הפקודה מיהרו לעזוב את הבלוק תחת שמירה הדוקה, ולעשות את הדרך הקצרה אל המשרפות. והנאצים חגים סביבם כזאב המשחר לטרף, דוחפים בכוח עוד ועוד יהודים אל פנים המשרפות...

בין אותם בחורי חמד, נמנה גם בחור אחד, שגם אוקיינוס החשיכה והכאב שראה סביבו לא יכלו לאמונתו הטהורה. מיד עם דחיפתו אל תאי הגזים בכח, קרא לחברו: 'הידעת, היום הוא יום שמחת תורה, הבה נרקוד, נגיל ונשיש לכבוד התורה כי היא לנו עוז ואורה'...
הביטו בו חבריו, בעיניים שנשקף מהן כל התימהון שבעולם. האומנם? כאן, בתוך גיא ההריגה, בתוך אוקיינוס התופת, כאן, לרקוד? אך אותו בחור בשלו – 'שמחת תורה היום, מה ענין מצבנו עתה לחג הנפלא הזה, לשמחה העצומה על כי זכינו בתורה? שמחת תורה היום, יש לערוך הקפות, הבה נרקוד'...

לא בקלות עלה בידיו לשכנע את חבריו להצטרף לריקודו הנלהב, אך אחרי ששמחתו סחפה כל כך – הם לא יכלו עוד לעמוד בדרכו. וכך, ממש בדלת הכניסה למשרפות נראה מחזה חסר תקדים: כעשרה בחורי חמד רוקדים ועולצים בשמחה לרגל חג שמחת תורה...
בשמחה של מצוה, פיזזו ועלו הבחורים, כאשר הקהל מצטרף אליהם בהדרגה... תחילה שפשפו היהודים עיניהם בתימהון לנוכח המחזה, אך עד מהרה נסחפו בלהט הריקודים, נשאבו גם הם אל תוך המעגלים. בריקוד לוהט של שמחה, מעורב בדמעות רותחות על הגיע רגע מסירות נפשם, שוררו בשמחה בתוך אוקיינוס הכאב: 'ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו... והבדילנו מן התועים ונתן לנו תורת אמת...'

קשה לתאר את המראה הזה. בפתחן של משרפות בעיצומו של יום שמחת תורה, עולה שירה אדירה בשמחה פורצת גבולות: 'איי...ונתן לנו תורת אמת - - - '
וכאילו אינם מרגישים כי המוות במרחק פסיעה, נמשכה השירה והתעצמה: 'אוי, וחיי עולם נטע, נטע בתוכנו... וחיי עולם נטע... נטע בתוכנו... ברוך הוא אלוקינו...'  - - -
אין כאן מוות, כביכול אין בכלל איום על החיים... יש רק שמחה עצומה, ריקודים סוחפים, על מתנת התורה המטעינה כוחות ואנרגיות גם ברגעים קשים כאלה. הרגליים מתרוממות אל על, גופות שדופות לא מביטות בלהט החרב המתהפכת עליהן, רק מתרוממות טפח וטפחיים בהודאה עצומה: 'נגיל ונשיש בזאת התורה, כי היא לנו עוז ואורה, נגיל ונשיש בזאת התורה כי היא לנו עוז ואורה... מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי, מה אהבתי תורתך, כל היום היא שיחתי, אייי איי איי מה אהבתי תורתך...'
הקלגסים הנאצים, הביטו בצאן שהובילו לטבח, במבט המום, כועס, מופתע וזועם גם יחד. היהודונים הללו, לא זו בלבד שהם מובלים עכשיו לשחיטה, עוד מעיזים לרקוד! אך היהודים כלל לא שמו לב למבטיהם, שקועים היו בריקוד המרומם...
כשהבינו הנאצים כי לא יוכלו להתגבר על התקרית המוזרה, החליטו להזעיק את המפקד. מיד בראותו את הריקוד הסוחף בשערי המשרפות, חמתו בערה בו עד להשחית ושני ענני עשן נזעמים יצאו מנחיריו. 'הוציאו אותם מהאולם הזה' שאג בכעס, 'עלי להמית אותם במיתה איטית ואכזרית, אלמד אותם איך רוקדים מייסורים כל הדרך אל המוות'...

במכות נמרצות, הוציאו החיילים את היהודים הרוקדים והעבירום לאולם סמוך, עד אשר יחליט המפקד באיזה צורה משונה 'יטפל' בהם. אלא שבאותו יום קיבל המפקד קריאה לשוב לברלין מידית, וכך נותרו אותם יהודים באולם, עד לשחרור המחנה כעבור כמה חודשים, אז הבינו כי באותו ריקוד היתה להם נפשם לשלל...
זו התורה. כשאנו אומרים שהיא 'עץ חיים', הכוונה היא שכל יהודי, בכל מצב ובכל תנאי, יכול לתפוס חיות וחיים דרך האחזותו בתורה. התורה מעניקה לנו מבט רוחני וערכי על החיים, ומאפשרת לנו לנהוג בקור רוח, לזכור את יופיינו וייחודינו כיהודים, גם בתוככי הגיהנום הנורא ביותר עלי אדמות!

היכולת לחייך, לשמוח עם החיים, לרקוד על הזכות להיות יהודים – היא טמונה באותה מתנה יקרת ערך, מתנת התורה. ההבנה כי אנו חיים בשביל ערכים נעלים, שאנו אצילים ומרוממים הרבה יותר מכל הברואים כולם – ניתנה לנו בקבלת התורה, וממשיכה להינתן לנו מדי שנה בשנה, בחג השבועות.
בקבלת התורה איננו מקבלים רק תורה, במובן של סוגיות לימודיות ועיוניות עמוקות. אנו מקבלים 'נוסחת הפעלה' חדישה וסודית, השייכת רק לקבוצה מצומצמת בין יושבי תבל, קבוצת העם היהודי. 'נוסחת ההפעלה' הזו, היא מה שנותן לנו כח ועוצמה לעבור כל קושי והתמודדות בשמחה, בהודאה על כי בחר בנו השם מכל העמים!