אבנים או דולרים

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 14 ינואר 2019
מדוע אנשים לא מרימים את העיניים כשזורקים עליהם דולרים, ומה יעשו אם יזרקו עליהם אבנים?
מעשה באדם שנקבעה לו פגישה לשעה שש בערב, במשרד אשר שכן בקומה ה-20 במרומי מגדל משרדים יוקרתי. בשעה היעודה התייצב במקום, אך גילה כי הקומה כולה בשיפוצים והמשרד המבוקש כנראה עבר לקומה אחרת. כשביקש לצאת מהקומה גילה, כי הדלת נטרקה וננעלה באופן אוטומטי, ולמעשה, הוא נעול כאן בתוככי הקומה החשוכה, באמצע עבודות בניה...
הוא מתחיל לדפוק על הדלת, אך איש אינו שומע. השעה כבר מאוחרת עבור מגדל משרדים, וגם אם מישהו בבניין, הוא לבטח נמצא כמה וכמה קומות מתחת ואינו שומע. הוא מפשפש בכיסיו, אך מגלה כי הטלפון הסלולרי נותר ברכב, שוכן בטח בעמדת ההטענה. הוא מנסה לקרוא מהחלון, אך האנשים הפוסעים עשרות מטרים מתחתיו גם הם אינם שומעים. מה עושים עכשיו?

הוא מביט אנה ואנה, מחפש פיתרון כלשהו. הלילה ירד, חושך אפילה מכסה את הקומה, ואדם מבוגר ומכובד מתרוצץ בתוכה כארי בסוגר, מחפש פיתרון ואין. הוא מסרב להסכים למחשבה להיתקע כאן כל הלילה, הרי בני המשפחה ידאגו, ובכלל – קר כאן מאוד, החלונות פרוצים, ואפילו ריצוף ראוי לשמו שניתן לשכב עליו אין. האם נגזר עליו לבלות לילה שלם בקומה חשוכה באמצע שיפוצים?
הוא חוזר ומפשפש בכיסו, ולפתע נזכר כי באמתחתו עשרים אלף דולרים. מיד עלה במוחו רעיון, כי אולי ישליך מלמעלה דולרים, ובוודאי אנשים שיראו דולרים 'נופלים מהשמים' ישאו אליו את עיניהם, ודרכם יוכל להזעיק עזרה... הרעיון נפסל עקב עלותו הגבוהה, אך כשחלפו עוד כמה שעות ללא פיתרון, שב הרעיון ועלה...

הוא מביט מהחלון, ורואה אנשים רצים מכאן לשם, ממהרים ומתרוצצים. הוא שולף את החבילה, פותח את הגומיה, ומתחיל להמטיר דולרים מלמעלה. הוא משליך מאה דולר ועוד מאה דולר ועוד אחד, והוא רואה איך העוברים ושבים למטה מתכופפים, מרימים את הכסף בחיוך רחב, אך ממשיכים במרוצתם...
בלית ברירה הוא מוסיף ומשליך, עוד כמה מאות דולרים, ועוד כמה מאות... הוא מביט לסירוגין בחבילת השטרות שבידיו ההולכת ומצטמצמת, ומנגד – בעוברי האורח המרימים את השטרות בחיוך, אך ממשיכים ללכת ולא מפנים לעברו מבט... הוא מוסיף ומשליך עוד אלף דולר ועוד אלף דולר – אך התמונה לא משתנה: הזוכים המאושרים גוחנים אל הכסף, אך ממהרים להטמינו בכיס ולא מעיפים מבט כלפי מעלה...

'אם הדולרים גם לא עוזרים' חולף במוחו הרהור מיואש, 'אז אין תקוה'. אלא שבאותו רגע הבריקה בו מחשבה: הרי מלבדי ומלבד הדולרים, בקומה זו המצויה באמצע שיפוצים זרויים אבנים לרוב. אשליך אבנים מלמעלה, או אז בוודאי מישהו ירים את עיניו...  אם עוברי האורח לא מבינים את הרמז דרך דולרים, הם ייטיבו להבין דרך האבנים...
ואכן, כבר באבן הראשונה הבחין כי מישהו למטה הבחין בזורק האבנים מלמעלה, והניף אליו מבט לא מבין. עוד שניים – שלושה אבנים, וכבר היתה התקהלות גדולה למטה, כאשר כולם נושאים אליו את עיניהם, אותה פעולה שכה רצה שיעשו כשהשליך דולרים, אך הם הבינו רק כשהשליך אבנים. עוד טרם השליך את האבן החמישית, כבר נפתחה דלת הקומה והוא שוחרר מכלאו...

המסר ברור, נוקב חדרי לב: אבא אוהב לילדיו אהוביו, חפץ להרעיף עליהם רק טוב, לראות את ילדיו שמחים ומאושרים. הקדוש ברוך הוא, האבא הטוב שלנו, מטרתו האחת והיחידה היא להיטיב לנו, כדי שנוכל לשאת אליו עיניים ולומר תודה, פשוט תודה.
אבל, אם לא עלינו אנחנו שוכחים להרים עיניים מודות, אזי נאלצים להזכיר לנו לשאת עיניים בדרכים אחרות... אם אנו מביטים בשפע העצום הזה, בילדים, במשפחה, בהצלחה, בבריאות, בפרנסה – אך ממשיכים במירוץ החיים במקום להודות – עלולים להזכיר לנו בעזרת אבנים קטנות, להזכיר לנו לשאת עיניים אל על...
הבה נודה, פשוט נאמר תודה. תודה אבא שזכינו לעבוד אותך, תודה שיש לנו מה לאכול, שאיברינו עובדים ופעילים, שיש לנו משפחה אוהבת ותומכת, שאנחנו חווים כה הרבה רגעי אושר. תודה אבא – זה כל התפקיד שלנו!