פחד משתק

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 30 דצמבר 2018
מדוע חשש הרב ללבוש את בגד גם בקור הרוסי הכבד, ומה הובילה בדיקת הבגד לישועה גדולה...
הימים ימי מסך הברזל במדינות ברית המועצות. השלטון הקומוניסטי שלט במלוא עוזו, תוך שהוא מוחק כל זכר ליהדות המפוארת שפיעמה בעבר בליבה של רוסיה. מעט היהודים שהניצוץ היהודי עוד בער בקרבם נדרשו לכוחות עילאיים ולמסירות נפש של ממש, כדי להמשיך להחזיק את הגחלת היהודית שלא יכבה נרה חלילה.
בין אנשי הרוח שפעלו לחזק את יהדות רוסיה, נמנה יהודי בשם הרב דוד גולדווסר. הרב גולדווסר לא היה אזרח רוסי, אלא נהג להגיע לתוככי מלתעות הדוב הרוסי במטרה לחזק את היהדות, תוך שהוא לוקח על עצמו סיכון רב. מדי תקופה פורסם כי נתפסו יהודים אשר עשו כמעשיו, והללו נשפטו לגלות ארוכה בסיביר הקפואה, ללא יכולת להתנגד לכך בכל אמצעי שהוא.

הרב גולדווסר החזיק באמתחתו דרכונים של מדינות שונות, ונהג להגיע לרוסיה בזהות בדויה, ובתירוצים שונים ומשונים. כל ביקור שלו לווה בסיפור כיסוי לתפארת, פעם כסוחר, פעם כתייר, פעם כדיפלומט ופעם כעובר בין מדינות להנאתו. סיפור הכיסוי כלל כמובן דרכון תואם, תחפושת מהודרת, ואינספור אמצעים אחרים שיטשטשו את המטרה האמיתית בביקורו ברוסיה.
באחד מביקוריו, עם סיום תפילת השחרית בחברת מניין יהודים קשישים שהטריחו עצמם לבית הכנסת שבמרתף, לפתע שמע מישהו זר קורא לו בשמו האמיתי. הרב נבהל עד עמקי נשמתו, ותחושתו היתה כי הפעם כנראה סיפור הכיסוי לא הועיל, והוא נתפס 'בחטא' חיזוק היהדות. בעיני רוחו ראה את בני משפחתו וחבריו הממתינים לשובו, כיצד יזלגו עיניהם דמעות רותחות כשישמעו את אשר עלה בגורלו...

הזר לא הרפה, ושב וקרא לו בשמו. בחוסר ברירה הלך הרב גולדווסר אחריו, וזה ציוה אותו לצאת אחריו מדלת צדדית. עם יציאתם מבית הכנסת, סיפר הזר כי הם פוסעים עתה לביתו של ר' מוטל השוחט, אישיות שהרב לא הכיר ולא ידע על קיומה מעולם. הרב גולדווסר כבר ידע, כי כך מנהגם של הקלגסים הקומוניסטים, להרגיע את החשוד עד בואו אל מרתפי הק.ג.ב...
אלא שכנגד כל המחשבות שבראשו, הזר אכן הוליכו אל בית קטן ומוזנח ברחוב צדדי, ושם נקש על הדלת הכבדה. הדלת סובבה בחריקה על ציריה החלודים, כאשר יהודי מבוגר כפוף קומה ושחוח כתפיים עמד בפתחה. ר' מוטל הזמין את מיודעו ואת הרב גולדווסר להיכנס לביתו, ושם מזג להם משקה חם להרוות את צמאונם.

הרב ישב כמבולבל, אינו יודע מה מטרת בואו הנה, והאם אין זה דרך נוספת של המשטרה החשאית לפתוח את פיו, על מנת 'שיזמר' בחקירה. מהר מאוד הבין כי אכן ר' מוטל זה הינו יהודי שלבו החם עודו פועם, וקרא לו למטרה הקשורה באותה יהדות עליה שניהם נלחמים, איש איש בדרכו.
ר' מוטל מטפס על סולם העץ הרעוע, ומוריד מהמדף העליון ארגז גדול ומצהיב. את הארגז הגדול הוא מניח בזהירות על השולחן, ומתחיל לפותחו בעדינות, כאילו הארגז מכיל יהלומים... מתוך הארגז מוציא ר' מוטל בגד שבתי 'קאפוטע' חדש ותפור לתפארת, ומבקש מהרב לבודקו היטב שאין בו שעטנז.
מופתע מהנעשה בדקות האחרונות, מתחיל הרב גולדווסר בבדיקת הבגד. תחילה הוא פורם מעט מהשרוולים, מאשר בשביעות רצון ופונה לעבר הכתפיות. כל העת עומד ר' מוטל דרוך מעליו, ממתין למוצא פיו. בכל שלב בו מאשר הרב כי הבגד נקי משעטנז, בוקעת מפיו של ר' מוטל אנחת רווחה, והוא מניח למתח הרב בו הוא שרוי להתפוגג לאיטו.

הבגד נבדק בדקדקנות, ונמצא נקי משעטנז. או אז מחייך ר' מוטל חיוך רחב ופצח בריקוד סוחף בצוותא עם הרב גולדווסר במשך דקות ארוכות. המתח והדריכות מתחלפים בשמחה פורצת גבולות, ולהרב גולדווסר המופתע לא נותר אלא להתרגש יחד עם ר' מוטל שהיה חשוד לו כשותף למשטרה החשאית אך לפני דקות אחדות...
כשנרגע ר' מוטל מהריקוד, הוא פותח את סגור לבו ומסביר: 'האמת, שברוסיה של היום לא נותרה הרבה יהדות, ולפיכך, גם רב שיתיר שהבגד נקי משעטנז אין בנמצא. שבע שנים חלפו, שבע שנים(!), מאז רכש עבורי בני את הבגד, שעתיד להחליף את הקאפוטע השבתית הבלה והישנה המשמשת אותי זה עשרות בשנים.

אלא שאני סירבתי בתוקף ללובשה. לא יעלה על הדעת, אמרתי לבני, שאלבש בגד שלא נבדק כהלכה מחשש שעטנז. הרי שעטנז הוא איסור מהתורה, ובנוסף, שעטנז הוא אותיות שטן עז, והלובש שעטנז כמו 'מזמין' את השטן לבוא אליו. זכורני מילדותי, שלמדתי כי הלובש שעטנז מזמין על עצמו גזירות קשות ורעות, ואיך אוכל ללבוש בגד שאינו בדוק כהלכה משעטנז?
מזה שבע שנים, שבני היקר טורח ועמל לחפש רב שיוכל לבדוק את הבגד. זה עתה גונבה לאוזנו שמועה כי רב מתפלל בבית הכנסת הסמוך, ולכן לא יכול היה לוותר על ההזדמנות לקוראך אלי לבדוק את הבגד. אני מודה לך מקרב לב על המאמץ, ומתנצל על שנבהלת לשמע הקריאה. הלא תבין, כבר שבע שנים שאני לובש מדי שבת בגד הראוי יותר לתואר סמרטוט, ומחכה רק לך על מנת שאוכל לחדש את הבגד היקר כל כך...' סיים בהתרגשות את דבריו.

הרב הנהן בראשו בהבנה, הודה לר' מוטל הקשיש על שזיכה אותו לבדוק את הבגד ולאשרו, ומיד קם ונמלט בחשאי מן העיירה, טרם עוף השמים יוליך את הקול על מה שהתרחש...
רק בבואו לארץ מבטחים, סיפר הרב גולדווסר את הסיפור והוסיף בהתפעלות: 'ראו נא מה זו מסירות נפש למצוה אחת. במקום כמו רוסיה, שהחיים והמוות משמשים בערבוביא, מקום בו אין מקום ואין כבוד מינימלי לדת כלשהי, מסוגל יהודי שכבר עשרות שנים לא פגש יהודים אחרים להתעקש להיזהר מאיסור שעטנז, גם במחיר המתנה ללבישת בגד חדש במשך שבע שנים!'

פעמים שאנו רוכשים בגד לצורך אירוע חשוב. הימים דוחקים והשעה בוערת – אבל כמה חשוב לזכור לשולחו למעבדה בעוד מועד! אם אנו רוכשים בגד בזול, הבה נזכור לא לחסוך את השקלים שעולה הבדיקה משעטנז! ובכלל – איזו זכות עצומה היא לדחות את הארוחה בכמה דק' כדי להגיע למסעדה בכשרות מהודרת יותר, או כדי להקפיד שבעתיים בהלכות נטילת ידיים!
ראו מהי מסירות נפש! שבע שנות המתנה ללבישת בגד חדש במקום בו היהדות אינה אלא מציבת זיכרון, ובלבד שלא להיכשל חלילה באיסור שעטנז!