בנות של כוס 'לחיים'

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 25 פברואר 2018
כמה גדולה ברכה של יהודים שיכולה לחולל מהפך של ממש ולשלוח ישועות גדולות.
היה זה בחודש שבט תשע"ז. בתלמוד תורה מוכר בעיר ביתר עילית, נערכה 'שבת גיבוש' של כל צוות הת"ת. המנהל, המלמדים וכל אנשי הצוות יצאו יחדיו לשבת מרוממת ומאחדת, ודווקא שם נפתחו הלבבות...
מנהל המוסד, מנהל מסור וותיק רבות בשנים, היה שקוע מזה זמן בדאגה וצער. לאחר שנישא, לפני קצת יותר מעשור, נולדו לו שני ילדים, האחד בן 11 כיום והצעיר בן 9. אלא שמאז לא זכה להיפקד שוב בברכת שמים בדמותם של תינוקות עולצים, והוא ורעייתו ציפו וייחלו כי יפתח להם ה' שוב את אוצרו הטוב, ויעניק להם עוד עולל חמוד...
השנים חלפו עברו, והציפיה הפכה לדאגה שהפכה לפחד של ממש. האומנם כבר לא יזכו שוב לחוות שמחת לידה משפחתית? וכי לא יזכה שוב להכניס בן בבריתו של אברהם אבינו, או לשמוח בלידת בת חמודה וחיננית? הם ניסו בכל דרכי הטבע, ערכו סגולות שונות, פעלו בכל המישורים העומדים לרשותם. אפס כי כל אלו לא הועילו, בביתם נותרו שני ילדים גדלים והולכים, וכל ישועה בדמותו של תינוק קטנטן וחייכן לא נראתה באופק...

בעיצומה של סעודת השבת החברתית, מתוך אחוות רעים, קרא לפתע אחד המלמדים: 'הנה ניתנת לנו הזדמנות לברך את חברינו המנהל, כי יזכה בקרוב ממש להיוושע בתינוק חדש. הבה נברכו יחדיו על כוס יין...' - אמר, וכהרף עין הצטרפו כל אנשי הצוות ובירכו את חברם בחום: 'לחיים!' - קראו במקהלה, 'יוסף ברוך בן שיינא וזוגתו גיטל בת רחל, שיזכו לערוך שמחה עוד השנה! יעניק להם ה' תינוק קטן וחמוד שישמח את ליבם!' - בירכו החברים בידידות אמת.
'חתן האירוע' - המנהל, היה נבוך לרגע, אך עד מהרה התרגש מהמחווה והצטרף למברכיו. הוא לחץ את ידיהם בשמחה, ענה 'אמן' אחר ברכתם בדבקות, והשיב להם בברכות כי יזכו אף הם לחיי אושר ושמחה. הסעודה הסתיימה וגם השבת כולה עברה בטוב ובנעימים, והשגרה חזרה לשרור...
כמעט שנה אחרי, בשלהי חודש שבט תשע"ח, זוג תאומות פרץ לאויר העולם, בנות למנהל הממתין קרוב לעשור לבשורה המשמחת, תינוקות חמודים לאם שכבר חיכתה כל כך לשמוע את קול יבבותיהם. 'בנות של כוס לחיים' - כפי שכינו אותן חברי הצוות, בנות ששברו קרוב לעשור של המתנה וציפיה, והביאו לישועה הנכספת.

כי בשעה שיהודי נושא ברכה לזולתו, פותח את לבו ומאחל מעומק הלב את מיטב איחוליו, גם בשמים נפתח פתח מיוחד להשפיע טובה וברכה. הרגע הזה בו יהודי מתכוון בכל נימי נפשו, מאחל ומברך מעומק לבו, שואף ורוצה בטובתו של חברו ונושא את איחוליו הכנים בפה מלא - הוא רגע מכונן המרעיף שפע אושר, ישועה ושמחה משמים.

על אחת כמה וכמה, כאשר איחול זה נישא בעיצומה של סעודת פורים, בשעה המרוממת ביותר בשנה, המסוגלת לקבלת הברכות והאיחולים שלנו. הלא כך גילה בספר 'שער יששכר', כי זמן סעודת פורים הוא שעת סגולה למילוי כל משאלות הלב, זו שעה בה שערי שמים פתוחים להעניק לנו, לתת לנו, אילו רק נבטא בפינו ונבקש, למעננו ולמען הזולת!

רק ברגעים בודדים בשנה, כל אחד מאיתנו יכול לחולל מהפכות, לפעול ישועות. שעות נשגבות ונדירות, בהן עוצמת השמחה מרקיעה שחקים, ופותחת משמים זרם עצום של ישועות נפלאות, אותן נוכל להשפיע ברצון כנה לשמח את הזולת, בניצול השמחה השופעת והמרוממת להרעיף טוב וחסד בעולם.
הבה ננצל את שעת הכושר הנפלאה הזו, את יום הפורים. נשמח את הזולת, נברך עם כל הלב, נמנף את סעודת הפורים לשעה בה ארובות השמים ייפתחו ויעניקו לכולנו שפע חסד ורחמים. כך נזכה לצאת מיום הפורים ברכוש גדול של שפע, שמחות, ישועות והצלחות, טעוני אוצרות גדושי טובה וברכה!

ימי הפורים טומנים בחובם אוצר יקר וייחודי, הוא שעת קריאת המגילה. זו שעה בה עלינו להיות מרוכזים ומכוונים, להבין את הקריאה ולא לאבד אף מילה. אך בשעה המרוממת הזו טמון אוצר נוסף, אותו מגלה בעל הרה"ק בעל ה'תפארת שלמה' זי"ע:
אם נתבונן, נגלה כי 'מגלה' היא בגימטריא עם הכולל כמנין 'מזל'. כי שעת קריאת המגילה היא הזמן בו המזל שלנו מתהפך לטובה, שעה מרוממת בה המזל שלנו משתדרג ולובש צורה חדשה של שפע ושמחה!
הבה ננצל את עת הרצון הזו, שעת קריאת המגילה. 'עיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה' - כי בעת קריאת המגילה מושפע ממרום שפע אושר וברכה. ננצל את שעת הכושר הזו היטב, נכוון בכל מילה, נזכור כי ברגעי הקריאה מורעפים עלינו אוצרות משמים, ונזכה!