שתי דקות

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 30 נובמבר 2016
כמה מוסר מאלף אפשר ללמוד מגדולי הדור שאפילו הדקות שלהם ספורות ובאות בחשבון.
'עוד יומיים אני ממריא!' - הכריז האב בבוקרו של יום, וכל בני המשפחה הבינו מעצמם לאן ולצורך מה. הם היו שותפים להתרגשות, דרוכים לקראת המאורע, נרגשים לקראת המעמד. ביום המחרת, כשהאב הכריז 'מחר אני ממריא', כבר לא ידעו מה לעשות עם עצמם. חודשים של הכנות, חצי שנה של חיסכון דולר לדולר וסנט לסנט, מגיעים מחר אל סיומם...
ואל תהי זאת נקלה בעיניכם. כבר כמחצית השנה, חוסך האב, נערך, מתרגש לקראת הרגע הגדול. שמעו של גאון ישראל, הגאון רבי יוסף שלום אלישיב זצ"ל, הגיע אליו, ללייקווד הרחוקה. בכל מאודו חפץ לבוא ולהיכנס אל הרב לביקור קצר, להזכיר כמה שמות, לשאול כמה שאלות. הוא ידע כי דקותיו של הרב ספורות ומנויות, זמנו קצוב, רגעיו זהב. אבל בכל זאת, להיכנס לכמה דקות בודדות, להצליח לפגוש את גאון ישראל לזמן קצר, זה שווה כל מאמץ ומחיר!

הרגע הגדול הגיע. המטוס הענק התרומם אל על, ולבו ניתר בציפיה. בעוד כ-11 שעות ינחת המטוס, והוא תופס את המונית הראשונה, ונוסע ישר לביתו של הרב. כשהמטוס נחת, בקושי הצליח להישאר הדוק לכסא בחגורתו. הוא כה התרגש וכה ציפה, והרגע הגדול כבר מגיע...
הנה הוא עולה בדלת ביתו של הרב, ורואה את תור הממתינים הארוך. כל אחד פורש את שאלתו בזריזות, ומקבל תשובה מדוייקת, גאונית, מופלאה. הרב אלישיב, בכח תורתו ועמקותו הנדירות, מפליא להבין כל שאלה בעומק הנכון, ונותן תשובה קולעת, ובעיקר - מהירה ותמציתית...
אמרו לו שכל אחד מתעכב רק רגעים אחדים, אך הוא לא אבה לוותר. הן הגיע הנה מחו"ל, אחרי שהתרגש והתכונן וחסך כסף כמחצית השנה. כשהגיע תורו, ניגש אל הרב, לחץ את ידו, ואמר בפשטות: 'כבוד הרב, הגעתי במיוחד מחו"ל לפגוש את הרב... אני מבקש לדבר עם הרב חמש דקות!'
הרב אלישיב התחייך, הרהר לרגע וענה מיד: 'חמש דקות לא אוכל, אין לי זמן, אבל שלוש דקות כן!'

את שלוש הדקות הללו, ניצל האורח עד תום. שאל את שאלותיו, פרש את לבטיו, הזכיר כמה שמות של זקוקים לישועה. בשניה האחרונה בשלושת הדקות, לחץ את ידי הרב לברכת פרידה...
כשיצא את הבית, קרן מאושר, התמוגג בהתרגשות. מיהר להתקשר למשפחתו, ובקול מחוייך בישר: 'קיבלתי את מתנת חיי, היה כדאי לבוא!'

'מתנת חיים?! במה מדובר?' - תמהו בני משפחתו. 'השאלה הראשונה ששאלתי את הרב, היתה אם הרב יואיל להקדיש לי 5 דקות. תשובתו הדהימה אותי, היתה לי לתגלית מסעירה:
מעולם לא ידעתי על ההבדל התהומי בין חמש דקות לשלוש דקות, עד שהרב השיב לי שאין לו חמש דקות, אלא שלוש בלבד. מתשובת הרב למדתי ששתי דקות הן עולם ומלואו, ראויות ליחס, חשוב להקדיש להן תשומת לב. למדתי עד כמה כל דקה היא יקרת ערך, כל שניה חשובה ותועלתית!' - בישר האב הנרגש...

הסיפור, המופיע בספר 'גדולה שימושה', מלמד אותנו עד כמה כל דקה היא יקרת ערך, כמה כדאי להחשיב כל דקה, בטח שתי דקות, בוודאי פרקי זמן ארוכים יותר... כמה כדאי לבדוק היכן נמצאות הדקות הלא מנוצלות, ולהתאים להן תפקיד, ליצוק להן תוכן מועיל, נצחי, מיטבי.
בשבת הנוכחית נברך את חודש כסלו הבעל"ט, ונתפלל 'ותתן לנו חיים ארוכים'. ונשאלת השאלה, הלא אנו מתפללים תפילה זו מדי חודש, ולשם מה אנו מבקשים בה על אורך החיים? הרי אנו מבקשים על חודש זה, ובחודש הבא נבקש על החודש הבא?!
ביאר הגאון רבי יוסף שלמה כהנמן זצ"ל ראש ישיבת פוניבז': איננו מבקשים על אורך החיים בלבד, אלא על אורך משמעות חיינו בחודש הקרוב. אנו מבקשים שהחיים שלנו בחודש זה יותירו חותם לזמן ארוך, תהיה להם משמעות ארוכה ונצחית. שכל יום וכל שעה וכל רגע בחודש הקרוב, נזהה אותם, ננצל אותם, נשתמש בהם לצורך שיותיר חותם ארוך, איכותי וצחי, מועיל ורוחני.

מחולל תנועת המוסר, הגאון רבי ישראל סלנטר זצ"ל, הזדמן פעם למקום, וניגש אליו יהודי ושאלתו בפיו. 'רבי', אמר היהודי, 'אתם כה מרבים לעורר ולעודד על לימוד המוסר, עד כמה זה חשוב וכדאי ורוחני ומועיל. אך מה אעשה ואין לי זמן, יש לי רק דקות ספורות ביום ללימוד תורה, האם לא עדיף להקדיש אותן ללימוד גמרא או הלכה?'
נתחייך רבי ישראל, והשיב כנגדו: 'לא, עדיף ללמוד מוסר בזמן הזה...'
חזר האיש ושאל: 'היתכן? הלא לימוד הגמרא הוא העיקר, וההלכה משמשת כמורה דרך. אוכל ללמוד מוסר כשירווח זמני, האם עדיף לוותר על הלימודים החשובים הללו וללמוד מוסר במקומם?'
חייך שוב רבי ישראל והשיב: 'אין כוונתי שתוותר עליהם... אלא שאם תלמד מוסר, תגלה שיש לך די והותר זמן, ללמוד גמרא, ללמוד הלכה, ולהוסיף עוד מוסר...'
כי כשאנו מתבוננים, ומקדישים מחשבה לבדוק את סדר היום שלנו, נגלה אוצרות זמן מתגלגלים לנו בין הידיים. הבה נמצא אותם, נמצה את היום, נגלה את הדקות האבודות וננצל אותן כראוי, כדי להרויח בעולם הזה ובעולם הבא!

נתפלל ונקווה: 'י-ה, הרצה לנו בזו השעה' - בזמן אותו נמצא, בדקות האבודות שנגלה מחדש, ותהא ברכת שמים בידינו, למלא אותן בתוכן טוב, רוחני, מתאים ומרומם!