הקבצנית הדוכסית והעוגה

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 12 דצמבר 2016
אנו חיים בזרם החיים וחושבים שאפשר לשנות את העולם ולגרום לאנשים כך וכך דברים אלא שכל מה שאדם עושה הוא עושה בשביל עצמו.
מסופר לפני כמאתיים שנה באנגליה, שהיה ידוע ומפורסם במחוז יורקשייר על קבצנית מיוחדת במינה, שמה היה גרטרוד ואן-דרוק. מוצאה כך מספרים היה הולנדי וגם שם משפחתה מעיד על כך. הגב' גרטרוד היתה אישה עניה וערירית שלא נישאה מעולם וגם לא תכננה אי פעם, לסיים את חייה כאישה נשואה. מעתיקי סיפורי הפולקלור הבריטי טוענים, שאת כל חייה היא הקדישה לעיסוקה כקבצנית, ושמה הלך לפניה כטרדנית מן המעלה הראשונה. היא לא בחלה בהתרמתם של רוזנים ודוכסים, פקידים בכירים במלכות הבריטית, עד שואבי המים וחוטבי העצים. היה לה לקבצנית ואן-דרוק עצבים של ברזל, היא לא נסוגה מאף עלבון, וכאלה לא חסרו לה. לגבי צדקותה של הגויה הזו, ישנה מחלוקת לא קטנה. יש הטוענים שהיא אגרה את כל רכושה והטמינה אותו עמוק באדמה במעבה אחד היערות, ואם יש בנמצא חובב אוצרות אני ממליץ שיצא לשם ויתחיל לחטט. ויש כאלה האומרים בעקשנות כי הקבצנית גרטרוד פרנסה הרבה יתומים ואלמנות בהיחבא ובסתר, ולא השאירה לעצמה פרוטה אחת לפורטה. היא חיה לדבריהם בעניות משוועת וגם מתה מזקנה מופלגת באותו צריף קטן ודולף אי שם סמוך ליערות מנצ'סטר. אבל הדבר שהכי אפיין את גרטרוד ואן-דרוק היה משפט מפתח שהיא נהגה לומר לכל מי שתרם לה".

משפט מפתח?
"כן  לכל מי שנתן לה מטבע היא היתה אומרת את המשפט הבא: "כל מה שאדם עושה, עושה עבור עצמו". כן, חוכמה בגויים תאמין. האמת היא שרבים וטובים התרגלו למשפט המוסרי הזה, ולא עשו ממנו עניין "כל מה שאדם עושה, עושה עבור עצמו" זה מסר פשטני, שגם אנחנו כיהודים מאמינים בו, בבחינת במידה שאדם מודד מודדים לו, או כ"מים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם"  לטוב ולרע.

יום אחד הקישה גרטרוד שלנו, על דלת אחד הארמונות המפוארים במנצ'סטר, לשם עברה לדור לא מזמן אחת הדוכסיות החשובות דיאנה צ'רלסטון שמה, אם זכרוני איננו מטעני. הדוכסית צ'רלסטון היתה אלמנה ולה בן אחד בן שמונה עשרה, אשר עתיד היה לנחול את העושר האגדי שלה, ולנהל את האחוזות.
"השעה היתה עשר בבוקר כשהדוכסית צ'רלסטון פתחה את הדלת והבחינה בפתח בגרטרוד הזקנה לבושה סחבות. "צדקה, מטבע לאשה עניה" ביקשה גרטרוד. הדוכסית צ'רלסטון חייכה לעברה, הניצוץ הלבבי שבעיני הקבצנית מצא חן בעיניה. "חכי רגע אני כבר חוזרת עם תרומה" אמרה הדוכסית. היא נכנסה פנימה לחדר האוצרות שלה ספרה חמישים מטבעות כסף, סכום מכובד מאד, הכניסה לתוך שקית בד והגישה לקבצנית. "תודה גבירתי הדוכסית" אמרה גרטרוד "אבל שתדעי לך שכל מה שאדם עושה הוא עושה בשביל עצמו".
"הופה, זה לא מצא חן בעיני הדוכסית וטעם מר עלה בלשונה. "היא חצופה הזקנה הזו, מקבלת ממני חמישים מטבעות כסף, ואני זו שעושה לה טובה, והיא מטיפה לי מוסר שכל מה שאני עושה, בשביל עצמי אני עושה. אני עוד אלמד אותה לקח" הרהרה הדוכסית, והניצוץ שבעיני הקבצנית דמה לה באותם רגעים, לניצוץ נוכלותי ומרושע.

"הדוכסית צ'רלסטון לא שכחה את הקבצנית, והיא המתינה לה שתשוב בשנית. ואכן, לאחר שלושה חודשים שוב דפקה גרטרוד בדלת וביקשה צדקה. הדוכסית צ'רלסטון פתחה הדלת וחייכה אליה: "הו ברוך שובך גבירתי. הפעם אתן לך דבר מאכל". הדוכסית נכנסה למטבח ארמונה, שלפה משם עוגה גדולה ופיזרה בתוכה אבקה מתקתקה של רעל קטלני. בקיצור מי שיתן ביס עתיד לקבל הרעלת קיבה שתחמיר משעה לשעה, עד למוות בייסורים קשים אחרי מספר ימים. "תודה רבה גבירתי הדוכסית ואני רוצה להזכיר לך, שכל מה שאדם עושה בשביל עצמו הוא עושה". הדוכסית חייכה חיוך שטני רחב "כן אני יודעת" ובלבה הרהרה "החצופה הזו תסיים את חייה בייסורים קשים על המוסר המטופש שלה".

"הקבצנית ואן-דרוק הגיעה לביתה והטמינה את העוגה בארון. "אסעד אותה בעוד מספר ימים כשיגמר הלחם בביתי" כך חשבה. והנה למחרת יצאה הקבצנית לעבר היער הסמוך כדי לנשום אוויר צח, ולפתע היא שומעת צעקות. היא החישה צעדיה לעבר הצעקות והנה היא מבחינה באיש צעיר שכוב על הארץ ומתאונן מכאבים. רגלו של הצעיר נלכדה במלכודת שועלים שהניחו ציידי המלך, דמו שתת וקלח וזעקותיו קרעו שחקים. הקבצנית הזקנה אזרה כוחות, פתחה את המלכודת וחילצה את רגלו. היא חבשה את פצעיו בסוודר שלה ועזרה לו לקום. אט אט דידה הצעיר לכוון הצריף של גרטרוד, והוא התיישב על כיסאה הרעוע מזיע וכואב. היא הגישה לו כד מים והוא לגם ולגם, שטף את פניו ורגלו ופנה אליה: "גבירתי אני תשוש ורעב, יש לך מאכל בשבילי? "נפלא, חשבה גרטרוד, יש לי עוגה טעימה וגדולה בארון, מזל ששמרתי אותה, אגיש אותה לצעיר הפצוע. אכן כן, תוך דקות ספורות הוא אכל את העוגה, נח קמעה ופנה לדרכו צולע לכוון העיר הגדולה, לא לפני שהודה לקבצנית מעומק הלב.

אבל הסיפור לא ניגמר כאן. הוא נגמר אחרי שלושה ימים. הכרוז העירוני עבר מרחוב לרחוב ומסמטה לסמטה והודיע: בנה הצעיר של הדוכסית טוני צ'רלסטון נפטר. ההלוויה בלווי המשמר המלכותי תצא בשעה ארבע אחרי הצהריים.

הצעיר שנלכד ונפצע במלכודת השועלים לא היה אלא טוני צ'רלסטון בן השמונה עשרה, הבן של אמו המרשעת שהגישה עוגה רעילה כתרומה לקבצנית, ומה גרטרוד אמרה לה: "כל מה שאדם עושה בשביל עצמו הוא עושה". לטוב ולרע, נו.

כמה יש לנו ללמוד מסיפור זה וכך מאחד הסיורים שאני עושה במשרדים של אנשים כביכול חשובים, לפתע פגשתי באדם מבוגר הלבוש בשטריימל ושתי פאות ארוכות משתי צעדיו. האיש נכנס לאחד המשרדים ופנה לאדון שישב שם וביקש צדקה. התגובה של איש העסקים היתה מבישה למדי. ופנה ליהודי ואמר לו: "אני לא נותן צדקה לאנשים כמוך". הגבאי הסמיק מבושה ולא נשאר חייב "אתה לא חייב לתת לי צדקה, זו זכותך, אבל דע לך, אתה לא נותן צדקה, אתה מקבל זכויות". ענן של מבוכה התאבך בחלל המשרד, והאיש פנה לצאת. ברגע האחרון התעשת איש העסקים וקרא לו. הגבאי חזר למשרד וקיבל מתת הגון מידיו של האדון. משהו כמו ארבע מאות עד חמש מאות שקלים. "תודה" אמר הגבאי "עשית הרבה בשביל עצמך".