סמינר רוחני

מאת: 
קטגוריה: סיפורים מהחיים
ת. פרסום: 12 ינואר 2016
ניצוץ של רוחניות התחיל בתוך ליבה של בת ישראל להתקרב ליהדות בזכות צדקותה של אימותיה.
שלום "שמי רונית ברק שמעתי שכאן בסמינר מחזירים בתשובה אולי תוכלי לעזור לי... אני רוצה לחזור בתשובה". לאה רוט מזכירתו של הרב זוסמן הפנתה אליה את מבטה וחייכה. היא הבחינה בנערה כבת שמונה עשרה לבושה בפשטות ועיניה סקרניות להפליא. "כן" השיבה גב' רוט "כאן מקרבים בנות ליהדות מי שרוצה חוזרת בתשובה אנחנו לא כופים כאן על אף אחת מהצוות. יש לך אפשרות לשמוע ללמוד הכל על התורה הקדושה, על ההיסטוריה שלנו כיהודים ועל אבותינו". אבל רונית כל כך נשמתה היתה בוערת "כן, כן אני רוצה אבל מעכשיו מה עושים?".

הדחיפות של רונית היתה נראה משונה ומוזרה בעיניה של הגב' רוט. היא לחצה על הזמזם והרימה את האפרכסת "הרב זוסמן, הגיעה למשרדי בחורה בשם רונית ברק דומני שכדאי מאוד שתשוחח עמה... אפילו עכשיו". הרב פתח את דבריו "ברוכה הבאה, כיד הגעת אלינו ומדוע דחוף לך כל כך מהרגע להרגע ללמוד יהדות? קחי לך קצת זמן למחשבה". במילים חמות אלו ניסה הרב לעדן את התלהבותה. אבל רונית בשלה "הגעתי לכאן כי סבתא שלי שלחה אותי" "אני ילידת קיבוץ רמות החלוצים בצפון וסבתא שלי מוותיקות הקיבוץ נפטרה לפני שש שנים כשהייתי בת שתיים עשרה, עכשיו אני מבקשת לקיים את הצוואה שלה.

"סבתא שלי פנינה גרוס, הייתה ניצולת שואה אימא שלי לא הרשתה לי ללוותה לבית העלמין של הקיבוץ הנמצא הרחק מאחורי שדות הכותנה. את קטנה מידי היא אמרה לי. האמת היא שהיה לי קשר רופף למדי עם סבתא פנינה. בקיבוץ קראו לה "פנינה המשוגעת" ואני די התביישתי בסבתא שלי שהייתה אילמת שתקנית כרונית... חוץ מלנענע את ראשה כאומרת "הן" "הן" היא לא הוציאה מילה מהפה. אימי היא בת היחידה לסבתא והיא ילידה לנישואין שניים לסבא דב – יעקב ז"ל שאיבד את אישתו ושלושה בניו בשואה וגם סבתא שלי אבדה את בעלה ושתי בנותיה בשואה.
"השתיקה של סבתא היתה מסתורית בעבורי, היא היתה מנותקת מכל קשר, שמלותיה היו אפורות וארוכות, על ראשה תמיד היה מונח כובע מצחייה דהוי ומרוט שהסתיר את שערותיה. לא ראו אותה אף פעם בחדר אוכל לא ראו אותה במועדון החברים, היא לא יצאה לטיול אחד, חוץ מפעם בשנה בימים הנוראים לפני ראש השנה היתה נוסעת לכותל וביקור קטן אצל בני המשפחה בירושלים שלא הכרנו"

"חודשיים לפני פטירתה שכבה על המיטה מחוברת למכשירים ובקושי נשמה. בערב חג הפסח נכנסתי לבקרה ולתדהמתי היא חייכה, מעולם לא ראיתי את סבתא מחייכת וסימנה לי לגשת אליה. " "רונית מתוקה שלי, סבתא השתקנית שלך תלך עוד מעט לעולם הבא אין לי הרבה כוח לדבר אבל כשתהיי בת שמונה עשרה נדבר...." סבתא איבדה אחרי כמה עשות את הכרתה ושבועיים אח"כ נפטרה".

"חלפו שש שנים מאז והשבוע באה אלי סבתא שפנינה בחלום, זקופה ויפה ולראשה כתר זהב עם שמלה ארוכה רקומה בחוטי כסף נוצצים. בידה היא החזיקה כמה דפים ואמרה לי אני רוצה שתקראי רונית מה כתבי לך... כשתקומי לכי לארון שלי ודעי לך שבזכות השתיקה שלי נתנו לי לדבר איתך. עוד לפני בוקר רצתי לחדר שלך סבתא, ניגשתי לארון הבגדים שלה והתחלתי לחטט. גליתי צרור דפים בכתב יד צפוף שמסופר שם את כל סיפור חייה, משפחתה היו חסידים לא נותר מהם שריד ושארית. סיום המכתב כתבה "רונית מתוקה שליל, גזרתי על עצמי שתיקה במשך שנות חיי כי חששתי שמא אטמא את פי אי פעם בלשון הרע... או שמא תקרוס נפשי משחזור הזוועות. גידלתי את אמא שלך בכוחות נפש עצומים שלא היו לי. בשארית כוחותי כאן בקיבוץ שמרתי על מצוות היהדות שאישה מחויבת בהם. רונית אהובה שלי אני מקווה ומתפללת שמכתב זה יגיע לידיך ואם כן אנא קבלי על עצמך להיות יהודיה כשרה שיהיו בך כוחות נפש לקום ולצאת מהקיבוץ ולפתוח שער חדשלעולם התורה והמצוות, עשי זאת מהר ואפילו עכשיו שמא תיפולנה עליך קרירות – סעי לירושלים וחפשי סמינר יהדות לבנות ישראל. אוהבת סבתא"

הרב זוסמן מחה דמעה ופתח אחת ממגירות שולחנו הוציא משם מעטפה חומה גדולה, חתונה וסגורה היטב מכל צדדיה. זה בשבילך. רונית פתחה את המעטפה ושלפה משם דף שמשם התנוסס התאריך כ"ח בסיוון תשנ"ט ובו המילים הבאות "רונית שלי אני מאוד מאושרת שהגעת לכאן לסמינר הנפלא של הרב הלל זוסמן, הרב הוא בן אחיו של בעלי הראשון הי"ד שנרצח בשואה .

"סבתא פנינה" אמר הרב זוסמן נרעש ונרגש "הפכה את השתיקה שלה לדברי אלוקים חיים האמיני לי פעם בשנה היא הגיעה לביקור בביתנו בירושלים והמשיכה בשתיקה, לפני שמונה שנים היא הפקידה מכתב זה בידי וביקשה שרק את רונית נכדתה לכשתגיעי לכאן תפתחי אותו ותקראי.
"ברוכה הבאה לסמינר רונית ברק"...