אין מנוחה בעולם הזה - פרשת וישב

מאת: 
קטגוריה: מתוך הפרשה
ת. פרסום: 28 נובמבר 2018
מדוע רצה יעקב לישב בשלוה, מפני מה רבו האחים של יוסף ורצו להרגו...
"וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען" (לז, א) ואומר רש"י שביקש יעקב לישב בשלוה, קפץ עליו רוגזו של יוסף, ולכאורה למה, וכי אסור לצדיק לישב קצת בשלוה, כמה צרות עברו עליו צרת עשו, צרת לבן, צרת דינה, כמה עגמת נפש היה לו, עכשיו הגיע לארץ מגורי אביו וביקש לישב בשלוה. אם נתבונן במילה וישב, אז האות יו"ד מרמזת על האות השניה במילה דינה, האות שי"ן מרמזת על האות השניה במילה עשו, והאות בי"ת רומזת לאות השניה של לבן. ועכשיו ביקש קצת לנוח באה האות וא"ו של וישב שמרמזת על האות השניה במילה יוסף וקפץ עליו הוא"ו של יוסף.
ובאמת למה אסור לצדיק לישב בשלוה, והרי גם כשיושב בשלוה רצונו לשבת על התורה והעבודה במתיקות ויראת שמים, למה קפץ עליו רוגזו של יוסף. אלא אומרים רבותינו מי שחושב שבא לעולם לשבת בשלוה אז הוא טועה בגדול, העולם הזה נקרא עולם העשיה.
מי שביקר פעם בבית חולים וראה את המוניטור שמחובר לחולה, אם כל הזמן יש עליות וירידות סימן שהחולה חי, אבל אם הגרף מראה קו ישר סימן שצריך להזמין חברה קדישא.

בעולם הזה אין מנוחה, מי שרוצה לנוח זה בבית העלמין!
במתים חפשי, כל זמן שאדם חי, "אדם לעמל יולד", אין אדם שלא עוברים עליו גלים, כמו שאמר דוד המלך "כל משבריך וגליך עלי עברו", אין מצב שהדגל בים יהיה לבן כל הזמן, להיות בים ולחשוב שהדגל ישאר לבן כל הזמן זה לחיות בנדמה לי, כי לא עובר כמה שעות והמציל עולה לסוכה, ומחליף הדגל לאדום ולפנות ערב תולה את השחרחר, וזה בא ללמד אותנו שהעולם הזה מלא גלים. אמר הקדוש ברוך הוא ליעקב, ר' יעקב אין לשבת בשלוה, העולם הזה כולו נסיונות, כל נסיון תפקידו לרומם את האדם.

"אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה" וכו' (לז, ב)
וכי תולדות יעקב זה רק יוסף, היינו מצפים שהפסוק יאמר אלה תולדות יעקב ראובן שמעון לוי וכו' איך הגיע ליוסף שהוא לפני אחרון. איפה כולם, וכי מחקו אותם מהרשימה. המדרש מסביר שתולדות יעקב יוסף, בא לומר שכל מה שקרה ליעקב קרה ליוסף, מי שבא לעולם להמשיך דרכו של יעקב ולעבור את הגלים של יעקב, זה יוסף. יעקב נרדף ונשנא על ידי אחיו עשו, וגם יוסף נרדף ונשנא על ידי אחיו, וכן יעקב יצא לגלות עשרים ושתים שנה וכך גם יוסף יצא לגלות במצרים, יעקב מצא את זיווגו בחו"ל וכן קרה ליוסף, ועוד ועוד, ישנה הַקְבָלָה גדולה בין יעקב ליוסף.

"יוסף בן שבע עשרה שנה" (שם) מה איכפת לנו בן כמה היה יוסף, וכי צריך לרשום אותו במשרד הפנים, והרי את שאר האחים לא כתוב בני כמה היו. אלא כתוב בסוף הפסוק שיוסף דיבר לשון הרע על אחיו "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם". וכי צדיק כמו יוסף מדבר לשון הרע, אלא יעקב אבינו היה מלמד את בניו קבלה מעשית רק מעל גיל 20, ולכן התורה מציינת שיוסף היה בן 17, שלא הבין את מעשיהם.

אחי יוסף ידעו על פי ספר יצירה לברוא בעלי חיים. ספר יצירה מיוחס לאדם הראשון (עי' בש"ע יו"ד קעט סט"ו)
וכן מסופר (בסנהדרין סז:) שרבי חנינא ורבי אושעיא עשו כן. אם האשה היתה אומרת בערב שבת שאין אוכל בבית, הם היו יוצאים לגינה, מציירים עגל על החול אומרים שם קדוש ובוראים כבש. יום אחד אמרה האשה שהכבש קטן מדי כי כל המשפחה מגיעה, אז הרב מחק אותו ועשה אחד יותר גדול. ואם אלו חכמי התלמוד אז מי היו השבטים הקדושים שבטי – יה.

עגל שנברא על ידי ספר יצירה זה נחשב מעשה ניסים ולא צריך שחיטה. ולכן יוסף לא הבין מה האחים שלו עושים, בוראים כבש נותנים לו נגיחה והוא מת, ואוכלים אותו. ויוסף חשב שהם אוכלים נבלות וטרפות, ולכן "ויבא יוסף את דיבתם רעה אל אביהם", הוא חשב שמה שהוא רואה אז הוא גם מבין מה שהוא רואה.
ודבר זה הוא מסר גדול עבורנו, שלא כל מה שרואים אז מבינים, ואדם אומר "אבל אני ראיתי", נכון, אבל לא הבנת מה ראית.