החזקת תורה

מאת: 
קטגוריה: מבט לחיים
ת. פרסום: 17 דצמבר 2018
מה זוכה מי שמחזיק תורה, מה יעשו אנשים שלא לומדים תורה בעולם הבא כיצד יהיה להם חיי נצח?
בברכותיו של יעקב לשבטים, אנו לומדים להכיר את העיסקה הריווחית ביותר שעושים יהודים ביניהם כבר אלפי שנים: עיסקת יששכר וזבולון. רש"י בפסוק זה מזכיר את דברי חז"ל, כי זבולון היה שוכן בחוף הים, מייבא ומייצא מוצרים ועוסק במסחר, ואת הרווחים היה חולק עם אחיו יששכר, ההוגה בתורה כשדאגות פרנסתו מוטלות על אחיו.

כך זוכה זבולון לחלק שווה בלימודו של יששכר, זאת בעוד ליששכר יש ישוב הדעת לעסוק בתורה ללא הפרעות ודאגות. זו עיסקה ריווחית במיוחד, שכן יששכר אינו מפסיד משכר תורתו כאשר הוא נותן לזבולון חלק בה, ומאידך, זבולון זוכה לחלק בשכר התורה הנצחי, כשהוא משלם במטבעות כסף שערכם רק בעולם חולף. מה הוא איפוא סוד קסמה של עיסקת יששכר וזבולון? האם באמת זוכים על ידה לחלק שווה בתורה? והאיך יכול כל אדם, גם אם אינו עשיר, להיות שותף להחזקת תורה ולזכות בזכות הכבירה הזו?

הנגיד הרב משה רייכמן ז"ל, מתומכי התורה המופלגים בדורנו, הרבה להדגיש את עצם הזכות שיש לתומכי התורה, שאינם עושים טובה ללומדי התורה, אלא ההיפך – לומדי התורה הם שעושים להם חסד, בכך שמזכים אותם לתמוך בהם...
פעם נקלע למעונו הגאון רבי שמואל פייבלזון, ראש הישיבה בטורונטו בה למד בנו של ר' משה, ור' משה חפץ לתת לו תרומה משמעותית גבוהה במיוחד, בסך של לא פחות ממאה אלף דולר, טבין ותקילין! אלא שרגע לפני שרשם את הסכום הגבוה, ביקש שיקראו לבנו הנער ישכר דב בן השמונה עשרה, וציוה אותו שהוא יכתוב את השיק על הסכום האמור...

הנער ניסה לרשום, אך ידו רעדה... הן לא כל יום רושם בחור שיקים בכלל, ובסכום כזה על אחת כמה וכמה... אך אביו התעקש, והמתין בסבלנות שהיד תירגע מהרעד שאחז בה, ואז רשם הנער במספרים גדולים וברורים את הסכום האמור, ונתן את השיק לראש הישיבה.
מאוחר יותר הסביר ר' משה: 'לא סתם קראתי את בני, ובוודאי שלא באתי לבחון את כישורי הכתיבה שלו. חפצתי לחנכו ולהרגילו שלהחזקת תורה יש לתת סכומים גדולים ונאים!'
ואכן, כעבור שנים ועד לימינו אנו, מספר בנו שהחינוך נותר טבוע בדמו: לתת לתורה ברוחב לב, ביד פתוחה, בסבר פנים יפות, תרומות הגונות ומכובדות. כי התורה היא הכבוד האמיתי, וטובה לנו מאלפי זהב וכסף!

ועוד עיסקת יששכר וזבולון אנו מוצאים אצל הנשים. פעם בא חסיד לרבו, האדמו"ר בעל ה'פני מנחם' מגור זי"ע, ושאלה מעניינת בפיו. הוא יהודי העוסק בתורה, ורעייתו טרודה בפרנסת הבית, בגידול הילדים, ובהחזקת הבית – על כל המשתמע מכך. כעת, רעייתו מבקשת כי יחתום עימה על הסכם מחייב, הקובע כי שכר לימוד תורתו בשמים יחולק שווה בשווה ביניהם: מחצית השכר עבורו, ומחצית השכר עבורה. הוא מבקש לדעת, האם לחתום על הההסכם או שאין ההסכם כדאי לו?...
הרבי ה'פני מנחם', חייך ואמר: 'רוץ, רוץ תחתום את העיסקה מהר, בטרם תתחרט רעייתך מהתנאים הטובים שהיא מציעה לך. הזדרז לחתום, כי היא זכאית להרבה יותר...'
ועוד הוסיף הרבי והסביר: הרי כאשר האשה שולחת את בעלה וילדיה ללמוד תורה, מבחינתה היא עושה הכל כדי שיוכל ללמוד בראש רגוע, ברציפות, תורה לשמה, ובכל מעלות התורה הגבוהות ביותר שניתן להגיע אליהן – כי היא רוצה שכך ילמד. ממילא, את שכרה בגין תורת בעלה, היא מקבלת לפי לימוד התורה ברמה הגבוהה ביותר, כשאיפתה הטהורה.

אמור מעתה – שכר האשה גבוה שבעתיים משכרו של הבעל. ואם היא רוצה לחלק את השכר חצי חצי – הרי המרויח הגדול בעיסקה כזו הוא דווקא הבעל!
חידוש זה, בגודל יתרון שכר האשה, כותב כבר ה'בני יששכר', כי שכרה של האשה על לימוד התורה הוא קבוע – כשכר על תורה לשמה, בעוד שכר הבעל הוא תנודתי – לפי רמת הלימוד, איכותו וטיבו...
זו זכותן, חלקן ונחלתן של נשות ישראל הצדקניות, הזוכות להיות מחזיקות התורה הגדולות ביותר בכל הדורות ובכל הזמנים, כפי שהגמרא אומרת 'נשים במאי זכיין?' - נשים, במה הן זוכות? ומשיבה: בשכר הבאת בניהן לבית המדרש ללמוד, ובשכר שליחת בעליהן ללמוד, ובשכר ההמתנה לבעליהן עד שישובו מבית המדרש.

בדרך צחות: הגאון רבי מיכל יהודה ליפקוביץ' זצ"ל היה אומר, שאין הכוונה 'להמתין לבעלים' – לעשות לו ממתינה..., אלא המתנה כפשוטה...
כי נשות ישראל, אלה מחזיקות התורה הגדולות ביותר, הראויות לכל שבח ולכל הוקרה. במאמציהן, בעבודתן, בסיוען היומיומי, בגיהוץ החולצה, בהכנת הסנדוויץ' לבן ההולך לתלמוד תורה, בהמתנה מדי יום לבעל עד שישוב הביתה משיעורו היומי או מסדר הכולל – זו החזקת תורה רבה ומופלאה, ההופכת כל אשה בישראל ל'זבולון' רב זכויות ושכר בלימוד התורה!