מהותו של החסד

מאת: 
קטגוריה: מבט לחיים
ת. פרסום: 28 אוקטובר 2018
מה הדבר שעושה את היהודי ל'איש יהודי', כיצד כל אחד מאיתנו יכול להפוך את היום שלו לאוצר של מצוות.
על השולחן עומדות שתי כוסות קולה. זהות במראיהן ובגודלן. שניהן מלאות באותו משקה קולה, ולגובה זהה בשתי הכוסות. לא ניכר כל הבדל חיצוני בין הכוסות בהיותן זהות ממש, כמו שני שעירי יום הכיפורים!
אך ההבדל ביניהן תהומי: בעוד ראובן מגיש ידו ולוגם אל קרבו את הכוס הראשונה, הוא נוטל את הכוס השניה ומגישה לחברו שמעון בחיוך. זה כל ההבדל, אך הוא עצום: כוסו של ראובן, כעבור רגע איננה – היא נלגמה, הרוותה את צמאונו לדקות ספורות, וסיימה את תפקידה עלי חלד. אך הכוס שהגיש לשמעון – הרי זו זכות חסד שקיימת לנצח נצחים, לדורי דורות עוד ייהנה ראובן משכר הפעולה הפעוטה הזו!

מסתובבים ברחוב מיליוני אנשים, כולם מדברים בטלפון הסלולרי שעות ארוכות, וכולם נראים זהים. אך האחד מדבר שיחת חולין, השני מתעדכן בחדשות, ואילו השלישי – אומר מילה טובה לחבר, מתקשר לנחם אבל, או משדך שידוך. ראו כמה גדול ההבדל: בעוד המדברים הראשונים שיחתם הבל, המדבר השלישי שיחתו הופכת לזכויות נצחיות, שלעולמי עד ייהנה מפירותיה.

מעשה ביהודי פשוט ואף בעל עבירה, שכבר הזקין וישב בטל בביתו. הוא היה עני וחסר כל, וישב במשך היום כולו על הספה משועמם... פעם ביום הגיע בנו, העניק לו פרוסת לחם למאכלו, ויצא.
ביום אחד, אחרי צאת הבן, נפתחה הדלת בחופזה, ולפתע נכנס הלך עני, שכל חזותו זעקה שהוא רעב ככלב. הביט היהודי הפשוט ב'אורחו' המזדמן, ושמע את אותו יהודי מבקש פרוסת לחם כי הוא עומד לגווע ברעב. באין אומר ודברים העניק היהודי את פרוסת הלחם היחידה שלו לאורח שלא הכיר, ולאחר דקות מספר נפרד מעליו האורח לשלום בהודאה עמוקה על פרוסת הלחם.
חלפו עוד כמה ימים, והיהודי הפשוט התבקש לישיבה של מעלה. בלילה בא אל בנו בחלום וסיפר, שכידוע היה בעל עבירה, ולמעשה היה חסר כל סיכוי בבית דין של מעלה. אלא שזכות פרוסת הלחם היחידה הזו – היא שהצילה אותו, ובלעדיה, מצבו היה רע ומר...

זה יופיו של החסד, וזו אצילותו. מעשה קטן, אך כוחו גדול, וזכותו נצחית.
מידת החסד טבועה בעם היהודי כערך עליון, נחלת עולם מאברהם אבינו ע"ה. אלא שמידת החסד אינה רק חלק מעולמו של היהודי, אלא היא גם המבחן לשאלה עד כמה היהודי הוא אכן יהודי...

החזון איש זצ"ל היה אומר, שכל יהודי אומר בבוקר 'שלא עשני גוי', ובוודאי הוא מודה לה' כי שם חלקו ונחלתו עם המסתופפים בצל השכינה. אך לקבוע עד כמה הוא יהודי – כאן המבחן הוא חסד. ככל שדמו של היהודי ספוג יותר במידת החסד, כך דמו 'מרוכז' יותר בכדוריות דם יהודיות..., אם אנחנו רוצים להיות יהודים יותר – עלינו לעשות חסד יותר. ככל שנעמיק ונרבה את החסד – כך נהיה יותר יהודים באופיינו ובמעשינו.