כח האחדות

מאת: 
קטגוריה: מבט לחיים
ת. פרסום: 11 מרס 2018
מדוע התורה מצווה אותנו להביא דוקא 'מחצית' השקל, בואו נלמד שיעור מאלף בסוד כח האחדות שבעם ישראל.
היה זה לפני כחודש ימים, בעיר בית שמש. על אחד מתושבי העיר נפלה צרה לא פשוטה: בסייעתא דשמיא נפלאה, ערכו לבתו כבת 12 בדיקה מסויימת, אף שלא הוצרכה לה. תוצאות הבדיקה הריצו את ההורים אל הרופא, שחתם מיד על הפניה דחופה לבית החולים...
ואז, רגע לפני שיצאו מהבית, העלתה האשה רעיון: 'אולי כדאי שנשתמש בכח האחדות? אולי נעשה שימוש בכלי הנפלא שגילה הרה"ק החוזה מלובלין זי"ע, שהתבטא כי כח אחדות החברים לגזור גזירה, גדול ונעלה מכוחו של צדיק?' ואכן, האב סבר וקיבל, וזימן לביתו את חבריו עימם הוא מתוועד מזה שנים מעת לעת, להסב יחדיו ולערוך 'חבורה' באהבה ואחווה, כשהם מברכים אותו שהכל יעבור בשלום.
כשהגיעו לבית החולים, ניכר מתח על פני הצוות הרפואי, שהרבה בבדיקות, עירויים וזריקות, לאורך לילה שלם, באופן מדאיג ואולי מוזר. האב היה מודאג, זו לא הפעם הראשונה שהוא בבית החולים, ומעודו לא נתקל בכזה מתח ולחץ בקרב הצוות הרפואי. הוא שמר את תמיהתו בלבו עד אור הבוקר, ואז פרש אותה בפני הפרופסור המטפל.
תשובתו של הפרופסור החרידה את לבו: 'גם אני איתך בתמיהתך, אין לי מושג... אני יכול רק לגלות את אוזניך, שבכניסתכם לבית החולים היתה בתך בסכנת חיים ממשית, חד וחלק. לכן דאגנו כל כך לשלומה, ונאלצנו לתת אינספור עירויים ובדיקות. היה לכם נס שבאתם, ועוד שרשרת ניסים לאורך כל הלילה, עד שראינו שיפור משמעותי במדדים ובתך יצאה מכלל סכנה!'
את הסיפור המדהים שמענו מאבי הבת בכבודו ובעצמו, והוא מאיר עד כמה גדול כח האחדות להגן ולהושיע. הבה נתאחד זה עם זה, נכיר בגודל הענין של החבורה ואחוות הרעים, ודרך זה נשפיע רוב טובה וברכה!

אחד הדברים המאפיינים את עם ישראל, אחד הערכים שעם ישראל מתמסר אליהם בכל לבו ונפשו - הוא ערך השלום והאחדות. התחושה שבקרב כולנו היא, שכולנו עם אחד, בנים לאותו אב אהוב, אחים יחדיו לצרה ולשמחה. בכל עת מצוא ובכל זמן, יהודים הם עם אחד – יחיד ומיוחד, שהאחדות שבו מחממת את הלב ומרגשת את הנשמה. אשרינו שזכינו להיות חלק מעם מאוחד, הנשמר מכל משמר למנוע מחלוקת או תגרה מיותרת.
פרשת כי תשא, הפותחת במצוות נתינת מחצית השקל, טומנת בחובה עוד אוצר יקר על מעלת האחדות, שכדאי שכולנו נכיר. הבה נראה את ר' וולף הגביר, אשר זוכה להערכה רבה והכל חרדים לכבודו, מגיע לבית המקדש לתת מחצית השקל. הוא שולף פנקס שיקים של 'חשבון מנהלים', מוציא מכיס חליפתו היוקרתית עט מוזהב, ובבואו לרשום – הגזבר פוקד עליו: 'חצי שקל רבי וולף, אגורה אחת לא יותר, כמו כולם בדיוק!'
דקה אחריו, מגיע ר' חייקל העני. מורגל הוא להלך בצידי הדרכים, משתדל להשתמט מכל הוצאה שאינה חובה. בבואו לגזבר, הוא שומע את אותן מילים פשוטות ונחרצות: 'חצי שקל ר' חייקל, אגורה לא פחות!' – כי זה מה שביקש בורא עולם בפרשת כי תשא, שהעשיר לא ירבה והדל לא ימעיט, כולם שווים ובעלי ערך זהה בדיוק, אין שווים יותר ואין שווים פחות!

כי מחצית השקל היא התרומה המיועדת לקרבן התמיד - הוא הקרבן המגן על עם ישראל 24 שעות ביממה 365 יום בשנה, ותנאי הכרחי להיותו קרבן ציבור מושלם - הוא שכל הציבור יהיה שווה בנתינה עבורו, כולם שווים לחלוטין. מלבד עצם הנתינה המשותפת וייעוד התרומה, המושג 'קרבן ציבור' הוא במהותו קשר רוחני נפלא עם אבא שבשמים, ולכן כה חשוב וקריטי לקשר הזה להתקיים באופן בו כולם שווים לחלוטין.
כי התנאי הראשון לאחדות מושלמת - הוא ההבנה שכל יהודי שווה, משמעותי, בעל ערך ייחודי. בוודאי שיש יהודים בכל הרמות הרוחניות והאישיות, אך לא ניתן לזלזל באף אחד מהם, כי קיומו של כל אחד הוא קריטי להשלמת התמונה המלאה. וכמו פאזל שהופך למושלם רק כשכל חלקיו במקומם, כך שלימות ההגנה השמימית על העם היהודי היא רק בהבנה שכל היהודים שווים בחשיבותם, לא ניתן לזלזל באף אחד מהם, ויש לברוח מכל מחלוקת ביניהם!

את התגלית הזו מגלה בעל ה'אבן שלימה' בפרשה זו, בהאירו את האושר הרב הטמון בהבנה שכל יהודי הוא רק מחצית, ונדרש לערך המיוחד של זולתו, כדי להשלים את שלמותו הרוחנית. כי ההתרוממות המיוחדת של בני ישראל, היכולת של כולנו – כאומה שלימה ומאוחדת – לעמוד מול האתגרים שלנו, להתייצב בגאון מול הקמים עלינו, לינוק אנרגיה שמימית כבירה ורבת עוצמה – היא רק כאשר כולנו מאוחדים, שומרים איש על כבוד זולתו ומכירים בערך חברינו.
זה לא תמיד קל, כי גם הגביר עלול לחוש שלא בנוח לנוכח העובדה שאינו רשאי לתת יותר ממחצית השקל, וגם העני עלול לחוש לחץ על שהוא חייב לתת את אותו הסכום בדיוק. אבל זה בדיוק המסר החשוב לכולנו: שנכיר כולנו בערך זולתנו, שנשמור על האחווה והריעות בינינו, שנעמול בכוחות משותפים לשמר ולפתח ולהעצים את אחדותנו!

הבה ניקח את המסר הזה העולה מפרשת השבוע, לחיי היום יום שלנו. מחלוקת עלולה להתלקח תוך שניות אחדות, בבנין המגורים בו אנו מתגוררים, בקהילה, בבית הכנסת, בין החברים. מילה אחת שאינה במקום, פגיעה מיותרת, לשון הרע שטוב לו שלא יצא מהפה, ביטוי פוגעני או לא מכובד – ואש המחלוקת משתוללת בחוסר שליטה, ומחסלת את כל הנקרה בדרכה.
מאידך, הויתור ההדדי, השמירה על כבוד הזולת, ההבנה כי חברינו חשובים לנו ויקרי ערך עבורנו, אנו מחוייבים בכבודם ונעשה הכל כדי לשמר אותם בידידות ואחווה עימנו – הם הם הערובה להתרוממות הרוח ולקירוב הלבבות לאבא שבשמים, ולהשפעת שפע אושר ושמחה עד בלי די על כולנו, ככתוב: 'ברכנו אבינו' – כי 'כולנו כאחד יחד!'