כבוד הזולת

מאת: 
קטגוריה: מבט לחיים
ת. פרסום: 25 דצמבר 2017
מה עושה הרב שמגלה שהסלט טובלן בנפט במקום שמן... כיצד נצליח לא לפגוע באף אדם בעולם גם כשקשה לנו...
שולחן ארוחת הבוקר נערך בטוב טעם, הכלים הוצבו וגם המאכלים הובאו. סבי, הגאון רבי דוד שלזינגר זצ"ל נטל את ידיו והתיישב לאכול, כשהוא נוטל מהקערה הגדולה כף גדושה של סלט ירקות צבעוני שהכינה סבתי. אלא שמיד עם תחילת אכילת הסלט, חש רבי דוד כי משהו אינו כשורה...
למרות זאת, המשיך ואכל את מנת הסלט עד תומה, מבלי לומר מילה. מאוחר יותר, כשסבתי הגיעה לאכול והבחינה בטעם המוזר והחריף משהו של הסלט, אצה רצה לשיש עליו הכינה את הסלט, וגילתה לחרדתה שתיבלה את הסלט בכף נדיבה של נפט במקום בשמן...
היא נחרדה ומיששה שוב ושוב את הבקבוק לוודא שאינה הוזה. אכן כן, בקבוק השמן ובקבוק הנפש נראים דומים, והיא החליפה ביניהם ותיבלה את הסלט בנפט. 'אוי ואבוי!' - זעקה בחרדה לבעלה, 'איך אכלת את הסלט המתובל בנפט?'
חייך רבי דוד כמי שנתפס בקלקלתו, והשיב: 'וכי מה הייתי עושה? הייתי מעלה בדעתי לפגוע בך באוזני הילדים שישמעו שטעית? היתכן כדבר הזה? העדפתי למנוע פגיעה ממך, ואם אכלתי כמה טיפות נפט - אז מה קרה...' - 'הקטין' את מעשהו האצילי...
כמה כדאי לשוב ולשנן ולהזכיר את הסיפור הזה, כי לפעמים בתוך הבית עלולה לשרור תחושת שחרור, אולי צריך להעיר בצדק על משהו שלא הוכן בזמן או מטלה שלא בוצעה כראוי. אך בכל מצב ובכל תנאי, הבה נזכור שמניעת הפגיעה בזולת מתחילה בתוך הבית פנימה. נשמור שלא נפגע חלילה גם באנשי ביתנו, וביתנו יימלא ברכת ה' ואושר רב!

פרשת השבוע ויגש, נוטלת אותנו אל סערת רגשות מטלטלת, במפגש יוצא דופן של היכרות מחודשת וחידוש אהבה כקדם בין יוסף הצדיק לאחיו. לאחר מסכת רבת תהפוכות כשהאחים יוצאים ונכנסים לפניו, מגיע הרגע הגדול בו לבו של יוסף נכמר ונשבר, והוא עומד להתוודע לאחיו ולהציג עצמו בפניהם.
קשה לתאר את הרגשות המטלטלים במעמד כזה. אח שהיה אהוב ביותר לאביו, ואחיו שקינאו בו ולא יכלו דברו לשלום – מוכרים אותו לעבד לארץ זרה ומנוכרת, בה הוא הופך לעבד בזוי ושפל, ואף מבלה שנתיים מחייו בבית האסורים. אחר כך הוא הופך למשנה למלך, וכאן מגיעה הפתעה רבתי המעוררת תמיהה נוקבת.
על אהבת יעקב ליוסף בנו יקירו, מעידה התורה: 'וישראל אהב את יוסף מכל בניו'. מתוקף אהבה זו, עשה יעקב לבנו בגד מיוחד – כתונת פסים, כעדות על חביבותו היתרה. הפסוק 'עזה כמוות אהבה' בשיר השירים, נדרש במדרש תנחומא על האהבה העזה ששררה בין יעקב ליוסף, אהבה כפולה ומכופלת יותר מכל אהבה המוכרת לנו כאהבת אב לבניו.
כמים הפנים לפנים, נקל לשער את אהבתו העזה של יוסף לאביו. הן כל ימיהם עסקו יחדיו בתורה, הוא דמה לאביו בתואר פניו, ועמו היה אביו משתעשע תדיר. הרי כל בן שהורחק מעל שולחן אביו, היתה נפשו נכספת עד כלות לשוב לחיק אביו כבראשונה, ועל אחת כמה וכמה בן כמו יוסף, שהיה כה נחמד ואהוב לאביו.

במשך 13 שנה, הורחק יוסף מאביו בכפיה, חי כעבד שפל ונבזה, ולמרות געגועיו לאביו - לא היתה לו היכולת לשוב לחיקו ולהסתער עליו באהבה אין קץ. אלא שהפלא ופלא, כשהנס מתרחש ואותו עבד שפל הופך למשנה למלך, כמעט עשור חולף עד שהוא עושה זאת! השולט בכיפה שכל העולם זקוק לו, שעומדים לרשותו צבאות של משרתים ועבדים, לא יוצר קשר עם אביו, לא נוסע לביקור, לא עושה כלום כדי לחדש אהבה הרושפת בלבו, במשך 9 שנים!
ועל כך זועק כל מתבונן: איך זה יתכן?! איך יכול להיות?! הרי אין ספק שיוסף כלתה נפשו לאביו, הוא התגעגע אליו כל העת, ראה את מבע פניו בעיני רוחו כל הזמן, לא שכח לרגע מה היה הנושא האחרון עליו דיבר עם אביו. כיצד יתכן שכאשר התאפשר לו לשוב ולבקרו, כאשר ניתנה לו ההזדמנות לחדש אהבה מקרוב, כאשר היתה לו את היכולת לעזוב את כל עיסוקיו ולתפוס כרכרה הדורה מאוצר המלוכה עמה ישעט לאביו שבארץ כנען - הוא לא עשה זאת! למה?!

תמיהה נוקבת זו, חושפת גילוי מהדהד ודרמטי, בדברי המדרש בפרשת השבוע. בלב מלא געגועים ישב יוסף על כס המשנה למלך במצרים, שואף ונכסף, משתוקק ומתגעגע, לראות את אביו. אך הוא עשה חשבון פשוט: אם יתפוס עכשיו כרכרה ויסע לארץ כנען ויתוודע לאביו, השאלה הראשונה אותה אביו ישאל אותו היא: 'מה קרה לך? בני יקירי, מה עשו לך? איך הגעת למצרים, מה הוביל אותך לשם, מי אשם במעשה הנלוז הזה?'
יוסף ידע שלא יוכל לענות. כלומר, הוא בוודאי יכול לענות ולגלות את האמת המרה, כי אחיו ששנאו אותו רצו לרוצחו נפש, ולבסוף 'הסתפקו' במכירתו לעבד מושפל. אבל הוא לא יכול לענות תשובה כזו, כי הוא לא יכול לפגוע באחיו, הוא לא מסוגל לדבר בהם סרה, הוא לא יכול לענות תשובה שתשפיל את אחיו, זה לא יתכן!
לפיכך, העדיף יוסף להישאר במצרים, כשלבו קרוע מהתרגשות ומשוסע מגעגועים, נפשו נכספת וכל נימיו משתוקקים. אבל הוא לא יעלה לארץ ישראל ויפגוש שוב את אביו, כי כנראה זה יהיה כרוך בפגיעה באדם אחר, באחיו היקרים, ולמחיר הזה הוא לא מוכן, גם אם זה ידרוש ממנו להישאר מרוחק ומתגעגע לאביו עד סוף ימיו!

גם בשעה בה התוודע לאחיו, הוא מבקש כי יוציאו כל איש מעליו. המשנה למלך מצרים נותר ללא אבטחה, ללא שמירה, ללא הגנה, ללא משרת וללא עבד, הוא נותר לבדו חשוף מול עשרת אחיו היכולים לקום עליו ולהורגו. וכל זאת כדי שאיש לא יראה כיצד אחיו מתביישים בהתוודעו אליהם, כדי שאחיו לא ייכלמו מול אנשים זרים כשהתנהגותם כלפיו נחשפת!
את המסר הזה, כדאי כל כך לקחת עמנו מפרשת השבוע. איש מאיתנו אינו רוצה לפגוע במזיד או במישרין, אך הבה נחדד את השמירה על כל מילה היוצאת מפינו, נוודא שלא נגרמת על ידינו פגיעה במישהו, ששפתותינו מפיקות רק מילים טובות ומאירות שיגרמו לזולתנו להרגיש טוב, שאנחנו מונעים כל בדל פגיעה מאחרים.

לפעמים זה לא קל. לכולנו יש רגעי התמודדות, מילה אחת שכבר מתגלגלת במורד הלשון, ביטוי או סיפור שירתק את כולם אבל יש בו גם פגיעה במישהו. הבה ניקח את המסר מיוסף הצדיק, ונאיר את חיינו באלומה בוהקת: בכל מחיר ובכל תנאי, בכל מצב ובכל התרחשות, אנו שומרים על כבוד הזולת, עושים הכל למנוע כל פגיעה בו. ככל שנשמור ונהדק את המעקב למנוע מהזולת כל פגיעה ועלבון – כך חיינו יהיו מאירים יותר, שמחים יותר, ומאושרים הרבה יותר!