חינוך טוב נמשך זמן רב

מאת: 
קטגוריה: חינוך ילדים
ת. פרסום: 07 ספטמבר 2020
כיצד נחנך את ילדינו בשמחה ובאהבה שיתקרבו אלינו הילדים לאורך שנים טובות.
אחר שהתברר כי טעות חמורה לומר, שהחינוך פירושו להכריח ילדים לעשות את אשר אנו חפצים שהם יעשו, יש להוסיף רקע לכך: חינוך, זו מלאכה שלעולם אינה מסתיימת! החינוך אינו נמשך פרק זמן קצוב, תחום מוגדר, אשר בהסתיימו רשאים אנו להתלונן על הילד שאינו פועל כפי שציפינו. ילד כמבוגר, אינו רובוט מתוכנת. הוא גם אינו עושה את כל אשר הוא מבין שהוא צריך לעשותו, ולא תמיד נמנע מביצוע דברים שהוא מסכים עם השלילה שבהם. גם אנו המבוגרים, שיודעים בדיוק מה מותר ומה אסור, נבוכים לעתים לגלות, שאנו לא משלימים את תפקידנו וסוטים לפעמים מכללי האסור והמותר. זאת בשעה שאנו לכאורה כבר בעלי אחריות אישית על כל מעשינו.

אם אין טעם להכריחו לעשות משהו, ולא די לנו בכך שנשקיע מאמצים בלימוד הילד את המותר ואת האסור, ולהכיר את הטוב והרע, מה עלינו איפוא לעשות כדי שמעשיו יהיו בגדר הרצוי? התשובה היא:
עלינו לחנך אותו לפתח שליטה עצמית טובה, ולהעניק לו כלים יעילים להתמודד מול פיתויים

מדובר בעבודת חיים, בהשקעת מאמצים לא מבוטלים- ובעיקר ממושכים- בחינוכו, באופן שילמד לרצות לעשות טוב, ושיחשוב בעצמו קודם מעשה אם נכון וראוי לעשותו. לא די שנלמדו את הצורך לשלוט ביצריו, אלא עלינו לאלפו בינה בשיטות ובטכסיסי מלחמה מול היצר.
אך גם לאחר שלימדנוהו היאך לשלוט בעצמו ואיך לחשוב ולפעול נכון, לא תמה עבודתנו הקדושה. זהו תהליך ארוך ומייגע, הרצוף עליות ומורדות, כשמעת לעת משתפר הילד ורוכש לעצמו נקודות נוספות בשליטה עצמית ובהתגברות על יצרו. אבל אין ספק שיכשל שוב ושוב, ובמקרים רבים יעברו שנים רבות עד שנצליח לקצור ברינה את פירות השקעתנו במידה שתספק אותנו.

חיוני שנבין ונזכור במשך כל תהליך החינוך, כי כשם שאנו סולחים לעצמנו על מעידות וסטיות, בידיעה שאף אחד אינו מושלם – כל עלינו להכיר בכך, שגם ילד עשוי לפעמים להיכשל ולא לשלוט בעצמו. הרי לא יתכן, שמה שמתקבל אצלנו המבוגרים, לא יובן כשהמדובר בילד- ואפילו ילד שלנו, שאנו כה רוצים שיהיה מושלם... מה גם שהילד עדיין קטן ולא מבין כראוי את חובותיו, עד שתורתנו הקדושה, שבשמה אנו מנסים לחנך אותו, פטרה אותו מכל עונש.

גם מצוות החינוך, שמכוחה אנו מרגילים את הילד לקיים מצוות ולמנוע עצמו מן הרע, אינה מצווה המוטלת על הילד, כי אם אחריות שהושתה עלינו ההורים לחנך את ילדינו- על פי דרכם- לעשיית הטוב. בורא עולם אשר הכיר את טבעם של ילדים, לימד אותנו בעצם שלילת החיוב מהם, כי הם אינם אחראים דיים למעשיהם, ואי אפשר לדרוש מהם את אשר נדרש מעמנו – בן בנו של קל וחומר, את מה שאנו מתקשים לעמוד בו!
נקודה חשובה נוספת, באשר לציפיות מוגזמות שאנו נוטים לפתח כלפי ילדינו:
תהליך חינוך הילדים, אינו קל מעבודתו של מורה לשפות המלמד את תלמידיו לקרוא, לכתוב ולשוחח בשפה זרה. ברור שהוא אינו דורש מהם לאחר השיעור הראשון להוכיח שליטה מליאה בשפה, וגם לאחר שסיימו ללמוד את כל חומר הלימודים, דרושים עדיין תירגול רב ונסיונות  אין ספור, עד שהשפה נרכשת והופכת להיות מדוברת בשטף.
המשך במאמר הבא...