מסקנות החינוך

מאת: 
קטגוריה: חינוך ילדים
ת. פרסום: 26 אוגוסט 2020
מהן המסקנות המתבקשות מאיתנו לעשות כדי שיהיה לנו קשר חזק ונעים עם הילדים.
מלאכת החינוך קלה ויעילה לאין ערוך, כשההורים יודעים ליצור לה מסגרת נעימה ולהרעיף על ילדיהם אהבה וחיבה. אם נדאג למשל, ששולחן שבת בביתנו יהיה מעמד נעים, כשהאווירה תהיה משפחתית ונעימה שזורה ברגעי התעלות ונועם אלוקי, הרי שילדינו ילמדו לאהוב את שולחן השבת וישאפו לחקות אותנו בבואם לנהל שולחן שבת משלהם. החוויה הנעימה לא תישכח מהם ולא תפוג מזכרונם לאורך זמן. מבלי שיידרשו למאמצים מיוחדים, יראה שולחן השבת שלהם, כפי שהם ראו בבית הוריהם. לא יהא זה איפוא חינוך טוב רק לדורות, כי אם לדורי דורות!

אם אנחנו שואלים את עצמנו, היאך יראה ליל הסדר העתידי כשילדנו יהיה זה שישב בראשו וינהל אותו, או כיצד תיראה הדלקת נר חנוכה בביתו הפרטי של בננו שכיום הוא כבן שמונה- אין כל צורך שנזדקק לדמיון פורה במיוחד. על אשר עלינו לעשות הוא, לחשוב איזו תחושה התנהגותנו עלולה להותיר על ילדנו באותם רגעים נעלים. כך נדע לשער ולהעריך את מידת ההשפעה ועוצמת הרושם הנחרת בתודעתם.

נחפש דרכים והזדמנויות, כדי להפוך את קשרינו עם הילדים לחוויות נעימות. ננצל ימי חופשה, כדי לשהות עם הילדים בצורה מהנה. נצא עמם לטיול של חויה הדדית תוך ריכוך מה במסגרת הרגילה, וניטע בהם תחושה של בטחון הזורם מאתנו אליהם. כשנצטרך לנסוע לשבת או לחתונה, נשקיע מאמץ בתכנון הדרך באופן שלא תהיה כרוכה בלחץ או ברוגז. במקום להילחץ עד הרגע האחרון ולצאת את הבית מתוך צעקות ועצבים מרוטים, נחפש כיצד לעשות את הדבר באורח מעשי ונעים.

אינני מתכוון, כי נימנע באופן קיצוני משימוש באיומים או בענישה. מקום חיוני יש לאלה בחינוך והם ממלאים בו תפקיד נחוץ. אך נשים לב ונעמוד על כך, שהזרם המרכזי בבית יושתת על אהבה וחיבה, בתחושה חיובית ובאווירה נעימה.

ילד שיחוש את האווירה החיובית והגישה התומכת שאנו ההורים נשדר לו, יקבל בסלחנות ובהבנה את הצורך שלנו לנקוט לעתים באיומים או בענישה. ילד שישמע אותנו משבחים אותו ומציינים בבית את שמחתנו על המחמאות שחלק לו המלמד, כשסיפר כי הוא תלמיד מצטיין, או שישמע את אמו משתבחת בו בהיותו נעים הליכות ובסיועו בבית בכל אשר נדרש- יפתח דימוי עצמי חיובי וישאף להתנהג טוב, לא רק משום שהוא יבקש לקצור תשבחות נוספות, אלא שמהותו תקלוט שהתנהגות נאותה היא דבר נעים. גם בעתיד, כאשר לא יצפה למחמאות שינתנו בצמוד וכמענה לכל מעשה טוב, הוא ירגיש טוב בעשותו דברים חיוביים, שכן עצם העשייה תתחבר אצלו לתחושה נעימה שנותרה חבויה בתודעתו מאז. כאשר הקשר יהיה מלא חיבה, הילד יחיה בתחושה מרוממת ובמצב רוח שפיר. הוא יאהב את הבית החם והנעים, יעריץ את ההורים ויקדש את הרעיונות והגישה לחיים אשר הם מבקשים להנחיל לו. שמחת החיים שלו לא תיפגם, גם אם יספוג הערה או נזיפה על דבר זה או אחר, ואף יקבל את הצורך להענישו מעת לעת כדבר מובן מאליו.

אם נרצה לסכם את הדברים נאמר כך: התחושה הטובה שנעניק לילדינו, תמשיך ללוותם, לא רק כשיזכרו בה, אלא היא תשרת אותם גם כשלא ירגישו בה ולא יהיו כלל מודעים לה. זו אחריות עצומה המוטלת עלינו, כשאנו יכולים להעניק לילדינו את הגדולה שבמתנות, שפירות פירותיה יאכלו לשנים ארוכות. ומאידך, עלולים בחוסר שימת לב ראויה, לעשות נגדם שימוש בנשק ארוך טווח, שאין לנו כל שליטה על תחום פגיעתו...