הכנה לחודש אלול

מאת: 
קטגוריה: דברי הרב
ת. פרסום: 07 ספטמבר 2020
מה מיוחד בחודש אלול ומה העבודה המוטלת עלינו לעשות בימים הנוראים שהם ימי רחמים.
נכנסנו לחודש אלול, חודש הרחמים והסליחות. בעולם הישיבות כששומעים את המילה "אלול" עובר זרם חשמל בגוף. בישיבות הק' אע"פ שלומדים כל השנה יום ולילה, בחודש אלול שקידה עצומה, מוסיפים שעות על גבי שעות, מקבלים תענית דיבור וכל מיני קבלות, כל יום קבלות חדשות. ולמה? כי עומדים לפני יום הדין - ראש השנה.
בדורות קודמים, כשרק היו שומעים את המילה "אלול" היו מורידים דמעות כנחל. היו צדיקים כמו רבי ישראל מסלנט זיע"א שהתעלף כשהכריזו ראש חודש אלול! והיו מקומות שכשברכו בבית הכנסת את חודש אלול, היו שומעים מעזרת הנשים קריאה "מים, מים" נשים היו מתעלפות מפחד.
ומדוע? כי עומדים אנו לפני יום הדין הגדול והנורא, בו נגזר עלינו ועל כל אדם, על כל אחד ואחד, מי יחיה ומי ימות, מי ינוח ומי ינוע, מי יעשיר ומי יעני. כל ענייני האדם, שנה שלמה, עשרים וארבע שעות ביממה, הכל נגזר ביום זה.
ואם כך הם בכו, ואם כך הם התעלפו, מה אנו נגיד. אנו מלאים עוונות מכף רגל ועד ראש, איזה פחד צריכים לקבל! צריכים לרעוד מיום הדין!

הם היו חיים את המצב של המשפט. תארו לכם שיש מצב מלחמה, שכל מדינות ערב חלילה באות למלחמה, ויש להם נשק כימי וביולוגו ואטומי. איזה פחד היה בארץ! מיום הדין יש לפחד יותר, ביום הדין נגזר מי יחיה ומי ימות. "לא הנחש ממית אלא החטא ממית" כמה תאונות דרכים יש בארץ! בכל שנה יש כשלוש מאות עד ארבע מאות הרוגים רק מתאונות דרכים! והכל זה רק הוצאה לפועל של גזר הדין של ראש השנה שעברה.

ופחד לומר זאת, אבל אף אחד מאיתנו עדיין אינו יודע מה נגזר עליו שנה שעברה, האם נגזר עליו בראש השנה שעברה לחיים או לא. עד שנגיע אנחנו וכל עם ישראל בריאים ושלמים לראש השנה, רק אז נדע כי נגזרנו לחיים. אז אם אנו צריכים עדיין לפחד על ראש השנה שעברה, כמה צריכים אנו לפחד מראש השנה העתיד לבוא עלינו, כמה צריך לפחד ולרעוד!

וככה הצדיקים חשו, הם הרגישו והיה חדור אצלם בדם הפחד מיום הדין. כי ידעו, שלפניו יתברך אין משוא פנים, כי "כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו חייו" אין אצלו יתברך ויתורים. למשה רבינו הוא לא ויתר, משה רבינו עלה השמימה וירד, מסר עצמו לעם ישראל, אך כשהוא חוטא אין ה' מוותר לו. אהרן הכהן חטא אין הקב"ה מוותר לו.
אם כך איזה הכנות צריכים אנו להתכונן. כמה צריכים אנו להתפלל, לומר סליחות, בהתעוררות! ובהתרגשות! אינך יכול לומר את כל הסליחות אמור כמה דקות. פעם בשבוע פעמיים בשבוע, מי שיכול כל יום יאמר כל יום, יש אנשים בעלי בתים שעובדים כל היום וקמים לפנות בוקר לומר סליחות. איך אפשר לבוא בלי סליחות ליום הדין?! פחד פחדים!

כל אחד שקרה לו אסון ח"ו, לא האמין שיקרה לו! אפילו לא מת, הוא בלי ידיים ובלי רגליים, חשב שזה יקרה לו?! איזה פחד זה! עומדים ביום דין, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, ולא פוחדים?!
רבן יוחנן בן זכאי, לפני פטירתו, אמרו לו תלמידיו: רבינו ברכינו! אמר להם יהי רצון שיהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם שתפחדו מהקב"ה כמו שמפחדים מאנשים. אמרו לו, מה זה כמו בשר ודם אמור לנו שנפחד מהקב"ה כפחד מאריה... אמר להם, הלואי! שהרי אדם עובר עבירה ואומר  לא יראני אדם. אבל הקב"ה רואה אותך! בורא עולם רואה אותך!

דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים. אנו פוחדים מבני אדם יותר מהבורא עולם! איזו בושה, איזו כלימה!
ואם בימים האלו, ימי אלול, אשר מי יודע מי יחיה ומי ימות, מי בקיצו ומי שלא בקיצו, לפני יום הדין, אדם הולך אדיש, בלי פחד ומורא, בלי סליחות וכלום, איך היראה שלו כל השנה?!
הקב"ה יעזור שנזכה להרגיש את היראה מיום הדין, שנרבה בסליחות ובתפילות ונזכה להגיע ליום הדין מוכנים, אמן.