זריזות במצוות

מאת: 
קטגוריה: דברי הרב
ת. פרסום: 12 ספטמבר 2016
אם היינו יודעים כמה שווה כל מצווה בעולם הזה היינו שמחים ומאושרים בקיום מצווה קטנה ביותר ורצים לכל מצווה באשר היא.
רבותיי צריכים להחדיר בראש לפני יום הדין, אין כמו קרבנו לעבודתך ויראתך, אין כמו להתקרב לבורא עולם, אין דבר טוב בעולם כמו קירבה לבורא עולם, שעוונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלוקיכם, תבינו עבירה זה מחיצה בין אדם לבורא עולם, כל עבירה שאדם עושה עוד מחיצה ועוד מחיצה, בינך למי? למלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. אז צריכים להתחזק, לעשות תשובה, יש אנדרלמוסיה בעולם, לא יודעים לקראת מה הולכים. אומר הזוהר הקדוש, "מפני שיבה תקום", מה זה מפני שיבה תקום? כולם מבינים אתה רואה זקן תקום, הזוהר אומר מילה אחת שהיא מוסר גדול מאוד, אומר הזוהר הקדוש, "מפני שיבה תקום, מפני שיבה דידך", אתם יודעים מה זה מפני שיבה דידך? לפני הזקנה שלך, לפני שאתה תהיה זקן - תקום ותחזור בתשובה, אל תחכה לזקנה שלך. אדם שחוזר בתשובה זקן אין לה ערך בשמיים (כמובן שזה חשוב מאד ועדיף תמיד לעשות תשובה והוא קונה את העולם הבא שלו), הגדלות לעשות תשובה שאתה צעיר, בחור ויצרים בוערים, יצרים לוהטים ואתה שובר את היצרים, נלחם על הכל למען שמו יתברך, אתה אהוב בשמיים, זקן שכל התאוות שלו נופלות עושה תשובה, מה שווה התשובה שלו. אומר הזוהר הקדוש, "מפני שיבה תקום, מפני שיבה דידך", לפני שתגיע לזקנה קום שאתה צעיר עוד, קום ותעשה תשובה, לך לשיעורי תורה, שמור שבת, תניח תפילין, לך קדש עצמך, תיטהר, תידבק בבורא עולם שאין דבר גדול מזה. אשרינו שאנחנו זוכים, אשרינו שאנחנו בנים של מלכו של עולם, אשרינו שאנחנו בנים של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא אבל מי שיודע להעריך את זה זה אשריו, מי שיודע מה המעלה של זה אשריו אז הוא יודע מה זה להתקרב להקב"ה, לובש ציצית "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על תפילין", להתעטף בציצית, כל מצווה מקדשת אותי עוד יותר ומקרבת אותי להקב"ה עוד יותר.

"ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", חי זה מי שדבק בבורא עולם, חי זה מי שדבק במצוות, מי שדבק בתורה אבל מי שרחוק מהקב"ה הוא בגדר מת, רשעים בחייהם קרויים מתים. חי זה רק אחד שדבוק בבורא עולם, איך דבקים בבורא עולם? רק על ידי שיעורי תורה, רק על ידי קיום המצוות, תפילין, שבת, ברכת המזון, נטילת ידיים, לברך בהתלהבות ולשמוח. כל מצווה שאדם עושה נמשך עליו אור מלמעלה. ולפי מה נמדדת כמות האור? לפי ההתלהבות והשמחה של האדם בקיום המצווה. אדם שמח שמחה גדולה נפתח לו כזה צינור של אור, אדם שעושה את זה בלי חשק וגם כדי להיפטר וללכת אז יפתח לו אולי חוט של מחט. אתה הולך להניח תפילין, אתה יודע מה זה תפילין? אתה יודע מה המעלה של תפילין? מחבר אותך לבורא עולם, תרקוד. שאתה הולך לישון תגיד, אחח מתי יגיע כבר הבוקר שאני אניח תפילין. אדם שיודע שמחר הוא צריך לקבל שני מיליון דולר, 10 מיליון דולר, הוא לא יכול לישון בלילה, מתי זה יגיע. רבותיי כל הכסף שבעולם לא מגיע לערך של הנחת תפילין אחת בחיים של הבן אדם, פעם אחת תפילין. תשמח, תברך בהתלהבות, תראו כתוב שכל המעשים של הצדיקים זה בהתלהבות ובזריזות. אברהם זקן בגיל 100 רואה אורחים, "וירוץ לקראתם", הוא חשב שהם ערבים, רץ, למה אברהם רץ, מה הם יברחו? הכנסת אורחים זה מצווה וזה מקרב אותי לבורא עולם אז הוא רץ. לא מספיק שהוא רץ, אחרי שהאורחים באו "ואל הבקר רץ אברהם, וייתן אל הנער וימהר לעשות אותו", אומר לשרה, "מהרי שלוש סאים קמח סולת", הכל מהר, למה כי צדיקים אוהבים מצוות. דוד המלך אומר, "חשתי ולא התמהמהתי לשמור מצוותיך", הכל בהתלהבות והכל בשמחה.

רבקה מביאה מים לאלעזר עבד אברהם ולשאר העבדים, "ותמהר ותער כדה אל השוקת". צדיקים הכל במהירות, הם יודעים מה זה ערך של מצווה, יודעים מה המעלה של מצווה. תראו איזה אהבת חסד, הרי אלעזר עבד אברהם עומד על הבאר ויש לו עשרה עבדים ואומר לילדה תביאי לי מים. סתם ילדה שהיא לא מזרע אברהם הייתה אומרת לו: אתה לא מתבייש? יש באר מים על ידך ויש לך עבדים, אתה מבקש ממני מים?! אבל מי שהם מזרע אברהם הם אוהבי חסד, אוהבים מצוות ולא מחפשים תירוצים, היא לא שואלת שאלות והיא לא אומרת עבדים, היא רצה להשקות אותם. אם אנחנו נראה מישהו נשען על ברז מים ויגיד לך, תן לי בבקשה כוס מים. תגיד לו אתה חולה נפש?! מה אני פראייר שלך?! אבל אם יגיד לך תן לי כוס מים ותקבל 100 דולר, אנחנו נרוץ, הנה כוס מים, אולי אתה רוצה עוד כוס? רבותיי אם היינו יודעים ערך של מצווה מהי, ערך של תפילין, ערך של שבת, אין לזה ערך, אם אדם היה יודע להסתכל על המצוות בצורה כזאת היינו חוטפים כל מצווה, היינו רצים אחרי כל מצווה. "קרבנו אבינו לעבודתך ומשכנו אחריך ונרוצה, אנחנו יודעים שכל מצווה מקדשת את האדם, מזככת את האדם, המצווה מקרבת את האדם לבורא עולם, עוד קרבה ועוד קרבה ועוד קרבה, זה המצוות, נו ואנחנו מתעצלים, נורא נוראות.