שלום באהלך

מאת: 
קטגוריה: דברי הרב
ת. פרסום: 06 יוני 2016
כיצד זוכים לשלום בבית... קודם כל נשכיל מהי המטרה של בניין הבית היהודי ומה עלינו להקריב בשביל השלום.
רבים הם, רבים מידי, שמתחתנים בהשקפה לא נכונה על החיים, בלי לדעת מה הם חיי נשואין, סבורים הם שחיים זוגיים הם כמו ניהול חנות משותפת, אינם יודעים על סוד העולמות שנפגשות בחתונה, מתחתנים בלא הדרכה, מתוך אופוריה "חיים בעננים" וללא אחריות. וזאת הסיבה שרוב הזוגות לא מחזיקים מעמד והם נכשלים במבחן התוצאה. בן תורה אינו מתחתן לעולם בלי הדרכה, הוא לומד על טבע האשה וטבע האיש, והוא לומד על בית הוא לומד על אהבה מהי ואיך מגיעים אליה, איך פותרים בעיות בבית. נראה בדרשות שלפנינו, כי אהבת אמת נמצאת מתוך השראת השכינה ובחיי קדושה טמון האושר.

רבים הם בעלי תשובה, הנישאים למרומים ורצונם עז לזכות גם את בת זוגם, אשר הם דורשים שלומה וטובתה, באורה של תשובה, בטעם רוחני, באהבת נצח. אולם, צריך לדעת כי אין לכפות על השני, גם אם ובמיוחד אם הוא בן או בת הזוג, הורה או אח, את הדרך החדשה שבחרתם בה, והיא משוש לבכם. רק בסבלנות ומתינות, תזל כטל אמרתו, טיפין טיפין, שהרי "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום", רק כך יסכים בן או בת הזוג, לאמץ את אורח החיים שאתם כה ממליצים עליו.
מלבד שכפייה אינה מועילה כלום, וגערה או כעס אין בה משום סיוע לעניין, יש בדבר גם איסור. נצטוינו בתורה "ואהבת את ד' אלוקיך", ומפרשת הגמרא ביומא שהמצוה היא להאהיב אותו על הבריות, לגרום שהבריות יאמרו כמה יפה היא אהבת ד'. וכיצד היא הדרך הנכונה להשפיע על אהוב לבך לבחור בנצח, ולבל יבלה את נשמתו עם גופו בשאול נצח, כך היא הדרך: הנוהג בדרך ארץ, ובחכמה והשכל, ברגישות ומידות טובות, הוא משפיע על כולם להעריך את התורה, ואומרים: ראו פלוני שלמד תורה כמה נאים מעשיו! ואילו צעקות בבית – גורמות רק להשניא את דרך התורה, חלילה, אצל בן או בת הזוג ואצל ילדיהם, אצל הורים ואחים ומכרים.

דרכה של תורה שמקבלת את צורתו של האדם הנוהג בה, נמשלההתורה למים, מה מים מקבלים את צורת הכלי בו הם נמצאים, כך התורה הקדושה, - אומרים צדיקים – מקבלת את דמותו של האדם המכיל אותה, ואם מתנהג הוא בדרך ארץ תורתו מכרזת ואומרת עליו ברוך הוא, כמה נאים מעשיו, ונמצא מקדש שם שמים על הבריות, גורם להם לאהוב תורה ולעשות מעשים טובים.
גערות וצעקות, קפידא ומזג רוח רע, אין מקומם בבית. אלה מתכונים להריסת הבית, לפרימת קשר הנשואין העדין והיפה. הבה נלמד מאברהם אבינו אבי האומה, בן תשעים ותשע שנה, גם אשתו לא היתה צעירה במיוחד, והנה באים מלאכים ומבשרים אותם בשורה נפלאה, בשנה הבאה עתידים הם לחבוק ילד! לפני שהם מבשרים את הבשורה הזו הם מבקשים לבעל, אברהם אבינו לקרוא לאשתו, הם שואלים "איה שרה אשתך" – כדי לגרום לאברהם לשים לב, אנשים זרים באו הביתה ושרה "הנה באהל", שימת לב זו תגרום לאברהם לאהוב את אשתו יותר, להעריך את צניעותה ורגישותה, לאהוב את היהלום המסתתר שלו, בתוך האוהל.

ולא די בכך, שרה מגיבה לבשורה הטובה בתגובה מובנת, בצחוק, "אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן" והמלאכים, מלאכי השלום, שואלים אחר כך את אברהם למה זה צחקה שרה לאמור "האף אמנם "האף אמנם אלד ואני זקנתי?" מדוע מ ש ק ר י ם המלאכים? משנים את תגובתה של שרה?! משום שיודעים הם את חשיבותו של השלום והחיבה בין בני הזוג, לא רצוי שאברהם ידע ששרה חושבת עליו שזקן הוא. לימדה אותנו התורה, שמותר לשקר בשביל שלום בית.
אמנם, חייבים אנחנו להזהיר, את החוזרים בתשובה בעיקר, קורה שהבעל מתחזק יותר ואשתו פחות, אשתו לא דתית והוא חזר בתשובה או להפך, שום איסור לא הותר בשביל שלום בית, חוץ מאיסור שקר שמותר מפני דרכי שלום. גורמים לה לחלל שבת חלילה וחס, בשביל שלום בית, אנשים אלה רשעים הם, אין לשמוע להם, גם אם הבעל כופה על האשה לדבר לשון הרע, לגנוב, וכל עוון אחר, אסור לשמוע לו או לה או למסית ומדיח אחר, זה לא הותר מפני שלום בית. צריכים הם להתגרש ובלבד שלא לעבור על רצון ד'. בהיות ויודע אני שרלטנים המרגישים עצמם בוראי עולמות ומתירים איסורים בשביל שלום בית, עלי לחזור ולשנן כי זה שקר גמור! שום מצוה ושום איסור לא הותר בשביל שלום בית, עדיף להתגרש ולא לעבור על רצון השם. אלא שאיסור שקר אינו מאוס כשהוא מביא שלום וטובה.

ראו נא, כמה חביבה לפני הקב"ה שלמות הבית היהודי. ישנה פרשה בתורה, פרשה של טרגדיה זוגית, כשהבעל מקנא לאשתו וחושד בה מביא אותה לבית המקדש ושם משביעים אותה, מוחקים את מגילת הסוטה על המים, ומשקים אותה את המים. בפרשה זו כתובים שמות הקודש, אסור למחוק את השם, המוחק את השם חייב מלקות, אולם כאן, התיר הקב"ה למחוק את שמו על המים כדי להשכין שלום בין איש לאשתו, שותה היא את המים, ואם אכן טהורה היא – ונקתה ונזרעה זרע. ואם לאו הרי היא מתה במיתה משונה. מוחה הקב"ה שמו, שזה עבירה חמורה ביותר – למען שלום הבית.

וכה עשו חכמינו! התנא רבי מאיר, בעל הנס. היה זוג אחד שגרו בשכנותו של רבי מאיר, האשה היתה מתפללת בבית הכנסת של רבי מאיר, ושומעת את דרשותיו מידי שבת בשבת, בעלה הזהיר אותה שלא תאחר, קשה היה הבעל ולא הסכים לאשתו שתאחר, כן דרשה לא דרשה – לא מעניין אותי. כל שבת היתה שומעת הדרשה יוצאת באמצע הדרשה כדי שלא לאחר. שבת אחת היתה שקועה בדרשה, לא שמה לב, והנה לפתע "רבי חנניה בן עקשיא אומר".. רבי מאיר סיים הדרשה. רצה מהר כל עוד רוחה בה, וכשהגיעה הביתה מנע ממנה בעלה להכנס הביתה, ואמר לה, תחילה לכי לו לרבי מאיר ורקי לו בעינו! ! אובדת עצות הלכה האשה לבית חברתה, שם שהתה כל השבת, למוצאי שבת הלכה היא ושתי חברותיה לכיון ביתו של רבי מאיר. רבי מאיר ראה אותם, מלאך הרואה הכל מרחוק, אמר לתלמידיו לפתע, כואבות לי העינים – וישנה סגולה, כך שמעתי, שאשה תירק לכואב העיניים בעיניו והם יתרפאו. הרב אומר והתלמידים יוצאים לחפש אשה שתואיל לירוק לתוך עיניו של רבי מאיר, אתגר לא פשוט.... הולכים, והנה לקראתם שלוש נשים באות, התפעלו. האשה בכתה ולא הסכימה, ואמרה מי אני, נשיא ישראל אתה ואני אירק עליך?! שכנע אותה רבי מאיר, למען עיני למען שאוכל ללמוד תורה, אל תמנעי מלירוק, בקושי רב ירקה היא, אמר לה רבי מאיר רקי כמה פעמים שתתרפא מחלתי, רקתה בקושי רב, ובחרדה, שבע פעמים. כשסיימה אמר לה רבי מאיר, בתי, לכי לביתך ואמרי לבעלך: לא פעם אחת ירקתי אלא שבע פעמים! אמר רבי מאיר, ומה הקב"ה אמר למחות שמו על המים, אני לא אעשה כך.

זו גדלות היא! זו גדלות היא! גדלות יהודית! לא אות "פלאפל" כזה או אחר, לא בכח יגבר איש, ולא בקנינים ברי חלוף, גדלות אמיתית היא גדלות של חכמי התורה. אם יציעו הצעה זאת לאחד מראשי המדינה, יאמר אוריד לך את הראש על עצם הרעיון.
מעשה ברב אחד שהיתה לה אשה, שכל מה שאמר לה היתה עושה הפוך, ביקש מרק שעועית הכינה מרק חומוס, ביקש חומוס – קיבל מרק ירקות, כך קבוע. פעם אחת שם לב שמה שהוא מבקש הוא מקבל בלא שינויים, אמר זאת לבנו. אמר לו בנו שהוא מחליף בדיבורו, ואומר לה שאבא רוצה דלועין ואז עושה היא מה שרצה האב. אם אבא אמר לעשות חומוס היה אומר לה שהוא רוצה שעועית. אמר לו אותו חכם, "ודובר אמת בלבבו", וכי אדם מדבר בלב? אלא שפיו וליבו שוים, אם אתה רוצה חומוס ואומר שעועית הרי זה שקר מסויים.