חוסר פרופורציה

מאת: 
קטגוריה: אימון אישי
ת. פרסום: 02 נובמבר 2020
כיצד נזהה חוסר פרופורציה בין אדם לחברו, כיצד צריך להתייחס לבעיות שונות בחיי היומיום שלנו?
פרופורציה היא היחס הנכון בין השלם לחלקיו. הסלון בבית, למשל, בדרך כלל גדול יותר מחדרי השינה וחדרי השירותים. השולחן בחדר צריך להיות מתאים לגודל החדר. כך גם התמנות שעל הקיר וגופי התאורה. אם  אחד מאלה גדול או קטן ביחס לגודל הכולל של החדר, הוא 'לא פרופורציונלי.

חוסר פרופורציה פוגם הן ביעילות השימוש הן בפן האסתטי. חלק מיופי של דבר כלשהו נובע מהתאמה של פרטיו ומשילובם באופן נעים למראה. משקפיים, למשל, צריכים להתאים לגודל הפנים של המרכיב אותם. תינוק שירכיב את משקפי הוריו או ינעל את נעליהם, יעורר צחוק בגלל חוסר הפרופורציה שבמראה זה. הוא הדבר לגבי אדם שילבש מעיל הקטן ממידתו.

גם מבחינה מהותית, היחס למאורעות החיים צריך להיות פרופורציונלי. אדם שיזמין את כוחות ההצלה כי אינו מצליח להוריד כלי ממדף גבוה- פועל בחוסר פרופורציה. הוא הדבר לגבי אדם שאינו הולך לעבודה משום שהוא מוטרד מניתוח להסרת האפנדיציט שעובר שכנו; אדם שמתכרבל במיטה ואינו מתפקד כי הצטנן קלות; אדם שממהר לכתוב צוואה משום שחום גופו עלה ל-38 מעלות, או אדם שפונה למשטרה כי ילדו היה צריך להגיע הביתה לפני עשר דקות ועדיין לא הגיע. כל הפעולות האלה נחשבות כתגובות לא פרופורציונליות, שאינן תואמות את חומרת (או את קלילות) הבעיה.

גם במה שמדאיג ומטריד אותנו, צריכה להיות פרופורציה וצריך להיות איזון נכון. כמה עלינו להיות מוטרדים, למשל, אם הצגנו נתון שהתברר לאחר מכן כמוטעה, אם אמרנו בדיחה והיא לא הצליחה להצחיק, אם הערנו הערה שלא במקומה, או לא נראינו במיטבנו באירוע כלשהו?
רוב האנשים יעברו על כך בקלות, אף אם ירגישו רגע של אי נעימות. אבל יש אנשים שייראו בזה 'סוף עולם', טרגדיה ממש. הם יהיו אכולים רגשות בושה ומבוכה, יאכלו את עצמם ויהיו מוצפים ברגשות אשם על כל טעות, ולו הקטנה ביותר. בעיניהם כל דבר כזה הוא 'אסון', בלי שום פרופורציה למהותו, ונוסף על כך מוחם מייצר תסריטים קיצוניים על תגובת הסביבה, מעל ומעבר למה שאנשים באמת רגילים להגיב, והם מאוימים מהתסריטים שהם מייצרים במוחם, כאילו התרחשו במציאות.

הנה כמה דוגמאות שכיחות לחשיבה חסרת פרופורציה:
- זוג בחופשה רבו קשות בעקבות כוס קפה שהבעל הכין לעצמו ותכולתה נשפכה. למראה הקפה השפוך נתקפה האישה בפאניקה, וטענה: ''עכשיו כולם יחשבו שאנחנו סתם 'זוג שלומיאלים', ולא נצליח לפתח קשרי חברה טובים עם הנופשים האחרים''.
- חתן לפני נישואיו מוצף חרדה: ''אם אשתי תגלה שאני ביישן, היא תחשוב 'שנפלה בפח' ".
- איבדתי 200$ שאבי שלח לי. עכשיו 'אני אבוד!' (אבוד?! הוא יוציא אותך להורג?!)
- אם בני יקלוט שאינני יודע מה להחליט, הוא יראה בי 'סתם סמרטוט' ויזלזל בי!
- שגיתי בדו''ח שהכנתי למעביד שלי. עכשיו הוא יכעס עלי ויפטר אותי, והיום לא פשוט למצוא פרנסה. מה אעשה?! מה יהיה אתי?! (בוכה על היותו מחוסר פרנסה, לפני שהוא יודע שהבחינו בטעותו).

זוהי גישתם של הנוטים ללחצים ולחרדות. הם סובלים מראייה חסרת פרופורציה, רואים צל הרים כהרים, ועצם סבירותו של מצב כלשהו נחשב בעיני רוחם כמשהו ממשי, והם מרגישים כאילו אמנם התרחש הדבר.