מאת:

האם מותר לאישה ללכת לחוף עם מציל, מה מברכים כשרואים את הים והאם מברכים הגומל כששוחים בכנרת?

האכלת ברווזים ודגים בפארק ובספארי במאכל הראוי לאדם - מעיקר הדין מותר לתת לחיות מאכל הראוי לאדם, ויש מחמירים בזה אם החיות אינם שלו. ונראה שבספארי שמקפידים הממונים שלא להאכיל את החיות, אין להאכילם מפני חילול ה'. 

לשבת בים על החוף או בפארק על הדשא - על פי הקבלה, אין לשבת על קרקע שאינה מרוצפת באבנים, מפני רוח רעה ששורה על הקרקע, אלא יעשה הפסק, וישב על סדין או בגד שאינו לבוש בו כעת. 

לדוג בפארקים לשם שעשוע והנאה - צריך לדעת, שאסור לדוג דגים שלא למטרת אכילה או פרנסה, ואפילו אם תופסם ומחזירם למים, אסור, שיש בדבר משום איסור צער בעלי חיים, ומשום איסור בל תשחית, ומשום מושב ליצים, ואינו זוכה לשמחת לוויתן שעתיד הקב"ה לעשות לצדיקים, וכן יש בזה משום מידת האכזריות. 

זבוב בפארק שנפל לכוס תה רותח או שנפל על בשר רותח - מוציא את הזבוב, והתה והבשר מותר. והסיבה לכך היא, כיון שהטעם שנפלט מהזבוב הוא מאוס ופגום. 

חוף ים נפרד לנשים שיש בו גבר מציל - מותר לאשה לרחוץ שם, מכיון שהמקום קבוע לרחיצת נשים, אין בזה משום פריצות. על אף שיש שם גברים שנמצאים שם לצורך מלאכתם. אבל נשים יראות ה' ובפרט נשות תלמידי חכמים, יש לבעליהם למונעם מזה, כשאפשר בדרך שלום. 

ים התיכון - הרואה את הים התיכון אחת לשלושים יום, לדעת הג"ר עובדיה יוסף, מברך ברוך אתה ה' אמ"ה, שעשה את הים הגדול. ולדעת כף החיים והגרש"ז אויערבך, מברך ברוך את ה' אמ"ה, עושה מעשה בראשית, ויוסיף מיד, שעשה את הים הגדול. 

ים סוף - בראייתו מברך עושה מעשה בראשית. 

ים המלח - אין לברך בראייתו ברכת עושה מעשה בראשית, כיון שלא היה מימי בראשית, אלא נוצר לאחר מכן, וטוב שיהרהר את הברכה בלבו. 

הרואה את הים ממרחק - לדעת הג"ר חיים נאה, לכתחילה לא יברך אלא כשהוא סמוך לים כפחות מחצי שעה הליכה, ולדעת הג"ר עובדיה יוסף והגר"נ קרליץ והגרי"ש אלישיב, אפילו כשרואה את הים במשקפת, כל שרואה ראיה ברורה ובהירה, יכול לברך. והרואה את הים ממגדל גבוה מערי המרכז, אם רואה רק ראיה קלושה, אינו מברך. ואם רואה אפילו קטע קטן מן הים בראיה ברורה, אפילו שרואה את אותו קטע רק לאחר התבוננות ועיון, יכול לברך.

הרואה את הים ולא בירך - יכול לברך כל זמן ששוהה שם, שהכל ראיה אחת. ולדעת הגרי"ש אלישיב, אף הנוסע בכביש החוף, ורואה את הים ולא בירך, ובהמשך נסיעתו הסתירו הרים את הים ושוב נתגלה הים, יכול לברך, כיון שהכל ראייה אחת, ואם שכח לברך והלך משם, לדעת הגרש"ז אויערבך, כל זמן שהתפעלותו מראיית הים נמשכת, יכול לברך. ויש אומרים רק בתוך כדי דיבור (כשנייה וחצי) לראייה, יכול לברך. ולמעשה נראה, שאם עבר תוך כדי דיבור לראייה, שוב לא יברך, שספק ברכות להקל. 

אטרקציית הפלגה בים - רק כשמפליג לעומק הים, שאין יכולים לראותו מהחוף ולהצילו בשעת סכנה, מברך הגומל בעלייתו מן הים. אבל כששט סמוך לחוף, אינו מברך הגומל. וכששט מעיר לעיר קרוב לחוף במשך 72 דקות, המנהג שלא לברך, והמברך יש לו על מה שיסמוך. 

אטרקציית אופנוע ים בננות וכדומה - אין לברך הגומל, כיון ששט סמוך לשפת הים ועם אפוד הצלה, ואין שכיח סכנה. 

השוחה בים או בכינרת - אם שוחה בקרבת החוף אינו מברך, אלא אם כן נסחף לים והיה בסכנה וניצל. אבל השוחה בעומק, לדעת הג"ר עובדיה יוסף מברך הגומל אפילו כשיש במקום מציל, ואפילו ששוחה פחות מ-72 דקות, כיון שהוא מקום סכנה ואירע שרבים טבעו. 

לשתות ממי הכינרת ומהנהרות - אסור לשתות ממים אלו ללא בדיקה או סינון, מפני סכנת עלוקה שעלולה להיות במים. 

להוריד ציצית מפני החום - לכתחילה צריך ללבוש ציצית שחיובה מן התורה, וכן נהג הג"ר משה פיינשטיין אף בימי הקיץ, ללבוש טלית מצמר, ובגודל 48 ס"מ מלפנים ו-48 ס"מ מלאחור אורך, על 48 ס"מ רוחב, מלבד פתח בית הצוואר, כדי לקיים מצות ציצית לכל הדעות. אולם כיון שהדבר קשה, נהגו להקל ולקחת טלית קטנה יותר, ואין לבטל המנהג, משום שנאמר "אל תטוש תורת אמך", והנהיגו כן, כדי להראות שאנו חפצים במצוה אף שקשה לקיימה ומכל מקום, המצטער מלבישת ציצית, פטור מלבישתה. 

התמקם בספסל בפארק והבחין בצואת כלב - מותר לברך וללמוד ליד צואת כלב או ציפור כשאין ריח רע מגיע אליו, ורק כשידוע שיש בה ריח רע, אז דינה כצואת אדם, שאם היא לפניו צריך לכסותה, ויתרחק ממנה 2 מטר ממקום שנפסק הריח, ואם היא מצדדיו או מאחריו, אין צורך לכסותה, ורק יתרחק ממנה 2 מטר ממקום שנפסק הריח. אבל אין צורך לבדוק זאת, כי מן הסתם אין בה ריח רע. והטעם לדין זה שנאמר "והיה מחניך קדוש" כלומר מריח רע. 

אדם שדרך על צואת כלב - מותר לו לברך וללמוד אם אין ריח רע מגיע אליו, וכמו שנתבאר לעיל. 

צואת חתול - דינה כצואת אדם, וצריך להתרחק ממנה כאמור לעיל, אבל אם אינו יודע אם זוהי צואת חתול או כלב, תולים במצוי, ובדרך כלל זה צואת כלב, ולכן אם אין ריח רע מגיע אליו, מותר לברך וללמוד. 

הגדרת ריח רע שצריך להתרחק ממנו - כל שהוא ברמה שדרך בני אדם להצטער מאותו הריח. 

הספסל הקבוע בפארק מונח ליד האשפה - אשפה גלויה שריחה רע מפני העיפוש, אם רוצה לברך, צריך להתרחק ממנה כאמור לעיל בצואת אדם, אבל כיום  שהאשפה מכוסה, ונמצאת בתוך פחי אשפה, מותר לברך וללמוד כל שאין ריח רע מגיע אליו.

לארגן מנין בפארק - לכתחילה אין להתפלל בפארק אלא בבית הכנסת, וכשהשעה דחוקה ומוכרח להתפלל בפארק, יתפלל במקום מוקף מחיצות, מפני שכשהוא במקום צניעות, חלה עליו אימת המלך ולבו נשבר.

לעבור בנהר הזורם בכח - אסור לעבור במי נהר זורם וסוחף, כשהמים מגיעים מעל המתניים מפני הסכנה. 

ללמוד עם מכנסיים קצר או לברך בלי חולצה בים - מותר מעיקר הדין, אבל אין נכון לעשות כן לכתחילה עד שיכסה כל גופו. 

להתפלל עם מכנסים קצרות או נעלי בית - אם מנהג המקום שלא לעמוד כך לפני אנשים חשובים, אין להתפלל כך לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה. 

לשהות בחוף הים בגילוי הראש ללא כיפה - ממידת חסידות מנהג העולם לא ללכת בגילוי הראש, אבל מעיקר הדין אין איסור ללכת בגילוי הראש, ולכן בחוף הים שהוא מקום הרחצה, רשאי להקל במקום הצורך בזה, אבל אין לברך או ללמוד בגילוי הראש.

בני תורה לאכול במסעדה- אין לבני תורה ואברכים לאכול או לשתות אפילו אכילת או שתיית עראי, במקום פתוח או שאינו מיועד לאכילה, (כמו ברחוב) אפילו בפני מיעוט אנשים. אבל במסעדה, רשאים לאכול במקומות הישיבה שנמצאים בתוך המסעדה, כיון שהמקום צנוע וסגור ומיועד לאכילה. אבל אין להם לאכול במקומות הישיבה של המסעדה הנמצאים ברחוב, בפני עוברים ושבים, אף על פי שהמקומות מיועדים לאכילה.

אכילת בני תורה בפארקים- פשט המנהג, שבני תורה ואברכים עושים "על האש" ואוכלים בפארקים המיועדים לכך, ונראה הטעם, מפני שאכילה בפארק אינה דומה לאכילה על שולחנות מסעדה הנמצאים ברחוב, שהרי לכל העוברים ושבים ברחוב אין קשר למסעדה, ולכן אין ראוי לבני התורה לאכול בפניהם. אבל בפארק, הרי כל הבא לפארק שייך בענייני הפארק, כאכילה ושתייה וטיול, ולכן אין בזה חשש גנאי לתלמידי החכמים. 

אהבתם? תנסו גם את אלו

תכנים אחרונים מאת הרב אומר מעודה